לֹא הַשְּׂרָרָה עִקָּר
לֹא הַשְּׂרָרָה עִקָּר הָעִקָּר יָשְׁרָה
לְאוֹת וּמוֹפֶת נָטַע ה' זֹאת בְשָׂרָה
לְלַמֶּדְךָ שֶׁחָכְמַת אִשָּׁה תִּפְאַרְתָהּ
וְאֶשֶׁת חַיִל בְּאַהֲבָה בָּנְתָה בְּיתָהּ (משלי יד/א)
שָׂרָה אִשָׁה עֲקָרָה וּבְבֶן הִיא חַשְׁכָּה
לֹא בִּכְדִּי זָכְתָהּ לִפְאֶר בַּשֵּׁם יִשְׂכָּה
וּכְאֶשֶׁת חַיִל הִיא עַל אַבְרָם סוֹכְכָה
וְהָיָה אָב הָמוֹן גּוֹיִים וְשָׂרָה נְסִיכָה
חֻלְשָׁתוֹ שֶׁל אָדָם לְמַעָן עַצְמוֹ רַבָּה
שָׂרָה נָתְנָה לְאַבְרָם הָגָר וּבָה קִנְאָה
הָרְתָה לְאַבְרָם וְעַל שָׂרָה הִתְנַשְׂאָה
וַתֵּקַל שָׂרָה בְּעֵינֵי הָגָר וְחָשַךְ יוֹמָהּ
וּכְכֹל שֶׁבָּאָה בַּיָּמִים אֲזָי מַזָּלָהּ רָחַק
אַךְ בְּתִשְׁעִים ה' נָתַן לָהּ אֶת יִצְחַק
וְיִצְחַק דָחַק מְעַל פָּנָיו אֶת יִשְׁמַעאֵל
וּמְאָז צָעִיר קִדֵּם עַל פְּנֵי בְּכוֹר הָאֵל
אברהם יושב פתח אהלו לקבל אורחים
זה היה בחום היום ואברהם קודח ביום השלישי לברית המילה שלו, הוא ישב בפתח אָהֳלֹה לקים מצות הכנסת אורחים, והקב"ה אשר יודע מחשבות לב אדם, שלח לו
שלושה מלאכים בדמות בני אדם וזאת כדי לזכות את אברהם במצוות הכנסת אורחים, ולא רק לזה בלבד שלחם כי כל אחד מהמלאכים יכול לקים שליחות אחת וכאן כפי שנוכח היו שלוש שליחויות. אחרי שכרת ה' ברית עם אברהם, ואברהם קבל זאת באהבה רבה, ראה הקב"ה צורך שאברהם לא יטלטל עצמו בעודו בחום לקים מצות הכנסת אורחים, הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כלומר הגביר את החום שלא להטריח את אברהם באורחים, ומשראהו יושב בחום גופו וחום היום ומתיסר על כי לא נזדמן לו לקים מצות הכנסת אורחים, שלח לו הקב"ה מלאכים אליו בדמות אנשים כאורחים לקים באמעותם מצות הכנסת אורחים וכך יוקל לו. אמר רבי חמא בר חנינה: יום שלישי למילתו היה והקב"ה בכבודו ובעצמו שלח לשאול בשלומו של אברהם. כיוון שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, שלח לו שלושה מלאכים: אחד לבשר את שרה שתזריע ותלד בן ואחד להודיע על הפיכת סדום, ואחד לרפאותו, זאת ניתן להבחין מן הכתוב כאשר דובר על אנשים דובר ברבים: "נצבים" "ויאכלו" "ויאמרו אליו" ובבשורה על לידת יצחק נאמר:
ויאמר שוב אשוב אליך (בלשון יחיד) ובהודעה על הפיכת סדום אמר:
לא אוכל לעשות דבר לבלתי הפכי (בלשון יחיד) ומלאך רפאל שבא לרפא אברהם אמר (בלשון יחיד) בהמשך בסדום:
ויאמר המלט על נפשך משרחצו המלאכים רגליכם בטרם נכנסו לאהל אברהם, סבר אברהם כי אלה ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם, והקפיד שלא להכניס עבודה זרה לְאָהֳלוֹ, לכן הקדים לינה לרחיצת רגליים ורק אחר כך הכניסם לְאָהֳלוֹ. אחר הדברים האלה נאמר:
צחקה שרה לאמר האף אומנם אלד ואני זקנתי (יח/יג) כאן המקום להביא את אחת הגימטריות המפתיעות ביותר על משמעות היחודית לשם שניתן לילוד התורה. השם יצחק שניתן לילוד על-ידי אברהם יש בוו משמעות יחודית, לא כפשוטו ולא כפי שנאמר מפני ש"צחקה" שרה בקבלה את הבשורה בהיותה בגיל תשעים. השם יצחק מביע כל המיוחד שהיה בדרך הבאת יצחק לעולם: האות י' בגימטריה
"עשרה" אלה הם
"עשרת הנסיונות שנתנסה ועתיד להנסות בהם אברהם. האות צ' בגימטריה
"תשעים" זה היה גיל שרה בלדתה את יצחק האות
ח' בגימטריה שמונה,
רמז לשמונת ימי מילה והאות ק' בגימטריה "מאה" גילו של אברהם בעת הולד יצחק. השם שניתן ליצחק מכיל תמצית של אשר היה סביב לידתו על-ידי מולידיו, כי הרי יצחק עתיד להיות
האב השני של עם ישראל. ה' נענה לתפילת אברהם שדבר אל ה' לאמור:
הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי (לך לך טו/ד) וה' השיב לאברהם:
לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך (לך לך טו/ד), לכן
אברהם לקראת סוף ימיו נתן לו (ליצחק)
את הכל ולישמעאל כפי שכבר אמרנו
נתן מתנות ושלח אותו קדמה אל מדבר שור, כך כל אחד מבני אברהם קבל חלקו ומקומו בתולדות העמים.
זעקת סדום ועמורה כי רבה והגיע האל השמים
כבר בפרשת וירא מתגלה אברהם כתוארו
אב המון גויים, איש צדקה ומשפט. לא בכדי פניו אליו ה' לאמור:
זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד (יח/כ). כי ראה בו שליחו הנאמן ובר סמכא להזהיר אנשי סדום ולבקש מחילה בעדם כי ידע שה' דַּיָּן אמת לא יפסוק דינם ועונשם של אנשי סדום ועמורה אם יִוָּכַח כי אכן חטאו, לכן נאמר:
ארדה-נא ואראה הכצעקתה (יח/כא), כלום הקב"ה איננו רואה ממקומו אם חטאו אם לאו, הלא ה' יודע כליות ולב, זאת ללמד את הדינים שלא לפסוק דיני נפשות, אלא רק
בִּרְאִיָּה ולא רק
בִּרְאָיָה. דבר אחר צריך להעמיק לחקור את אשר עשו הָחַטָּאִים - B>הכצעקתה, וללמד סנגוריה אף על חַטָּא כדי להיות זהירים בדין, ועוד צריך להעמיד
לנאשם סנגור, אף אם חטאתו נראית ברבים מוכחת, זה שנאמר: כל עוד לא הורשע אדם בדין, הוא בבחינת זכאי. אברהם שנתבשר על-ידי המלאך כי ה' גמר אומר להפוך סדום ועמורה, לא השלים עם הגזרה, להזכיר לה' שנשבע כי לא יביא שוב המבול על הארץ ואדם בחטאו יומת, מכאן ידע אברהם כי הקב"ה שוב לא יתן עֹנֶשׁ צבורי, לכן קם אברהם והתיצב בפני הקב"ה בבקשו לדחות את הגזרה. פנה אל הקב"ה שהוא דין אמת בְּשָׁאֳלוֹ:
האף תספה צדיק עם רשע ולא תעשה למען חמישים הצדקים אשר בקרבה?... חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והחיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט? (יח/כה) דברים כדרבנות. הצגת שאלה זו בפני הקטגוריה לא מותרת אלא חייבת להאמר. רצה הכתוב ללמדנו כי גם כאשר הָרָע פּוֹשֶׂה, זכותם של הישרים תעמוד להם ויש שתעמוד לחטאים אם יודו בחטאם ויחזרו בם בתשובה וממעשה הרשע שעשו. בבחינת,
מודה ועוזב ירוחם (משלי כח/יג)
כריתת ברית חשובה מחיבת כורתי הברית לקימה
ירידת אברהם למצרים שקראנו אותה בלך לך ושלא קבלה "ציון טוב" לאברהם שירד מן הארץ וגם בקש משרה אשתו לבדות ספור כי היא אחותו. ברור שהקב"ה בא לעזרתו של אברהם כבא לעזרת הצדיק בהכשלו:
וינגע ה' את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם (לך לך יב/יח) והנה שוב חוזרת בוירא פרשת שרה אברהם ואבימלך כמו בירידה למצרים נאמר:
ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר (כ/א). אזור שבשליטת אבימלך ופיכול שר צבאו, כארץ פלשתים. בעל הטורים שוב מותח בקורת קשה על אברהם-אבינו על שחזר על אותו מעשה שעשה עם שרה אשתו. ברם חשוב לנו כאן היא
הברית שכרת אברהם עם אבימלך כאות לפיוס ביניהם, ברית אשר מופרת על-ידי רועי אבימלך ואברהם איננו מוכיחו בעניין שרה, אלא מוכיחו הל הפרת הברית
"על אדות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך (כא/כה). נראה כי אין הפלשתים כמו הפלשתינים של ימינו, יודעים לכבד בריתות, חותמים ומפירים מיד. אל לנו לנהוג כמוהם משחתמנו על הסכם עם תושבי יו"ש וקבלו אוטנומיה לנהל עניינם בעצמם, הורידו מעל ישראל עול כבד לדאוג לפרנסת ולכלכלתם והבטחת הכנסה למחיתם וניהול ענייניהם. אם היו נשארים תחת חסות ישראל, לא רק ישראל אלא גם לשלומם ולכלכלתם ולפרנסתם, כי הרי נצווינו לנהוג בהם "כגר כתושב" על זה אומרים:
ברוך שפטרנו מעולם של אלה. ברם אנו דורשים לקים את הברית שכרתנו עמם כמו שאברהם דרש מאבימלך, זאת כאשר הצד האחר נוהג כרועי אבימלך - מפר הברית מְפַגֵּעַ וסותם בארות שנחפרו בידי אברהם אבינו ועבדיו. אין ישראל של ימינו מעונינת להתנהג כאבימלך ולא כל שכן להפר בריתות, ישראל עומדת על זכותה לקים את כל הסכם, כי היא חפצה לשלוט בפלשתים הפלשטינים דהיום ולהעניק להם זכויות המתחיבות מהיותם שלטון ישראל, והרי התורה צותה לנהוג "כגר כתושב", כולל אדם שגר ולא התגייר שנאמר:
חוקה אחת לכם ולגר הגר, חוקת עולם לדורותיכם, ככם כגר יהיה לפני ה' (במדבר טו/טו). צא חשוב מה היה מצב ישראל היום לו המצב נשאר כמו שהוא הי האחרי מלחמת ששת הימים, היה על ישראל לפרנס ולכלכל מיליון וחצי תושבי עזה וקרוב לשלושה מיליון תושבי יהודה והשומרון, והרי גם לפח חוקתה הנאורה של המדינה אינה יכולה לעשות דין לאחד ודין לאחר. במרוצת השנים לעתים שמענו מפי תושבים מיו"ש משל ערבית האומר:
פי אחיאן בכון נִץ אל בָּטִן אַחְסַן מִן מָלַאתְהָ ובערבית في طروف نص البطن احسن من ملاتها בתרגום חופשי לעברית: יש ולעתים חצי בטן שבעה עדיפה על בטן שלמה (כשאין אפשרות להשיג אוכל לשבעה) אלה המסתפקים בקים במועט כלשון התלמוד
"תפסת מרובה לא תפסת".
עֲמִידָה בַּנִּסָּיוֹן מִבְחָן הַעֲמִידָה בַּסִּבֹּלֶת הָעוֹמֵד בְּכַךְ מִשְׁתַּבֵּחַ כְּאָדָם לְתִפְאֶרֶת
לֹא בִּכְדִּי אַבְרָהָם עָמַד בַּמִּבְחָן וּבַנִּסָּיוֹן גָּם הָיָה מוּכָן לְהַקְרִיב הַיָּקָר לוֹ מְרָצוֹן
אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר אָמַר אֱלֹהִים עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה לֹא מַעֲמִיד פָּנִים
נִשְׁבַעְתִּי כִּי הַרְבֶה אַרְבֶה זַרְעֲךָ בָּעַמִּים אִם יַעֲמֹד הוּא בְּנִסָּיוֹן וְיֵלֶךְ בְּמֵישָׁרִין
לוֹ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכָי יְהַלְּכוּ
אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיע וְחַרְבָּם עֲלֵיהֶם יַהֲפוֹכוּ ראה תהלים פרק פא
כֹּל שֶׁצָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּצוּר יִשְׂרָאֵל בִּלְבָד
וְהוּא בְּרֹב חַסְדּוֹ לֹא יִטְּשֶׁנּוּ וְיָעַזְבֶּנוּ בָּדָד