דונלד טראמפ כבר ניצח גם אם יפסיד בקלפי ולאחר מכן בתעלוליו בבית המשפט. כי במקרה הטוב ביותר לאומה האמריקנית ולאנושות טראמפ איבד את הבית הלבן לאחר שקיבל כמחצית מקולות המצביעים האמריקנים. חרפה זו של האומה המנהיגה את העולם הדמוקרטי לפחות מאז תום מלחמת העולם השנייה אינה ניתנת למחיקה.
זה אינו נוגע לישראל. טראמפ היטיב עם ישראל ותודה לו על כך, וגם גרם לה נזק שלא במתכוון. הסיפור אינו על ישראל. הוא ביטל הסכם רע שעשה קודמו ברק אובמה עם אירן, והשאיר את העולם במצב גרוע יותר כשאין בזירה כל הסדר. לא הסכם ולא מלחמה.
והוא איים בשאגת אריה על צפון-קןריאה וסיים בקול ענות חלושה. והוא החל לשחוק את הדמוקרטיה הראויה כאילו דיבר עברית של ימינו. והוא העניק מעמד של לגיטימציה לשקר, שהיה אסור באיסור חמור בדו שיח הרפובליקני-דמוקרטי בארצות הברית. הוא נזק פוליטי, פגע מוסרי. אולי עיצב את אמריקה כשהיא חלודה וקולה צורם, ואולי רק שיקף תופעה זו המתרחשת מאליה ומקבלת ממנו דרבון אוהד.
ג'ו ביידן אינו האיש היכול ללחום בשיבוש המערכות האלה במחי יד. אם ייבחר יש סיכוי מסוים שיתחיל לאחות את הקרעים בחברה האמריקנית ולהשיב אליה את הנורמה האוסרת שקר. אבל גם אם יגיע לרגע המאושר הזה הוא ייאלץ להתחיל מעל לחורבות ההרס של הנשיא ה-45. ההיסטוריה האמריקנית וההווה הקרוב לא יוכלו להשתחרר מן האימרה שתרדוף את ביידן כל ימי נשיאותו (אם יהיו כאלה): "טראמפ היה פה". איכה ירדה עד עפר האומה אשר השורה האחרונה בהימנונה מתארת אותה כ"ארץ של בני חורין, בית האמיצים".
הערה מאוחרת: כנראה שהניסוח שלי כשל. לא אמרתי שטראמפ ינצח בקלפי. נראה בימים הקרובים. אמרתי כי אם כמחצית האומה האמריקנית הצביעה בעד סגנון הביבים שלו והלגיטימציה לשקר שהחדיר - הוא כבר ניצח. הזיהום חדר למערכת ההתנהלות והדיון האמריקנית. זה הניצחון, ולאו-דווקא שניצח (או הפסיד) בקלפי.