יש מעט פרויקטים ממשלתיים שעולים מעט ונותנים הרבה. אחד מהם הוא פרויקט מרכזי התקשוב של משרד המדע, שפועלים בעשרות ערים בפריפריה. פועלים? עד שיזהר ("תחזיקו אותי אני תכף מתפטר") שי התיישב מאחורי שולחן העץ הרחב בלשכת שר המדע. בעיני השר הנכנס, מה שלא מכיל את המילים "הייטק", או "אקזיט", אין לו זכות קיום. למה יש זכות קיום? לשתי נסיעות של מנכ"לית המשרד למפרץ הפרסי, על-מנת לדווח לנו משם בלייב על "הפגישות החשובות".
לעומת זאת, את עובדי מרכזי התקשוב באופקים, בנתיבות, במגדל העמק ובבית שאן, לא צריך לפגוש - אותם היא פיטרה בהודעת מייל. איפה הבעיה, מעבר להתנהגות המזלזלת של ההנהלה הבכירה של המשרד באנשי השטח שהמשרד מפעיל? ובכן, נגישות לעולם הדיגיטלי היא לא רק לשים למישהו מחשב בבית. לצערנו, גם היום יש אוכלוסיות רבות שזקוקות להדרכה ולתמיכה על-מנת ללמוד איך לגלוש, איך לשלוח ולקבל דוא"ל, איך להפעיל תוכנת מעבד תמלילים ולשלוח קובץ להדפסה. זה נקרא "פער דיגיטלי".
ומי האוכלוסיות בהן הפער הזה הוא הגדול ביותר? נכון. החלשות ביותר. הפריפריאליות ביותר. את הפער הזה מרכזי התקשוב פותרים. באמצעות נגישות פיזית למחשבים, ובאמצעות שלל קורסים והדרכות. במרכזים הללו, שהיה לי הכבוד לבקר ברובם בנסיבות שונות, נערכים קורסים לכל הגילאים - החל מילדי גן חובה שלומדים שימוש בסיסי במחשב, דרך קורסי תכנות וסייבר לבני נוער, קורסי עיצוב גרפי ומידול למבוגרים, אשר באמצעות ההכשרה הזו נכנסו למעגל העבודה, וכלה באזרחים ותיקים אשר למדו איך לתקשר עם הילידם והנכדים, לעיתים בקורסים בין-דוריים.
המדיניות שלנו, של הליכוד, הייתה להרחיב את הפעילות הזו. בכחול לבן - בדיוק הפוך. מדיניות של סגירת המרכזים, היא מדיניות של הדרה, מדיניות של החלשה, מדיניות של הגדלת הפער הדיגיטלי במדינת ישראל. והנה לכם, במשפט אחד, כל התורה כולה - זה מה שכחול לבן מתכננים עבור תושבי הפריפריה בישראל. צדק חברתי? רק לעשירונים 7 ומעלה!
יכול לבוא כבוד השר (או מישהו מזלזל אחר מטעמו), ולטעון שלא מדובר בתהליך של סגירת המרכזים, אלא רק העברתם לידי הרשויות המקומיות. זה ה"ישראבלוף" בהתגלמותו. שיטות של פקידים שרוצים לנהל בעצמם את המדיניות. ה"העברה לידי הרשויות" היא בהליך שנקרא "תמיכה". ראשית, מדובר בהליך ביורוקרטי ארוך שבו כל טעות יכולה להוביל לפסילת הבקשה או להפחתת הסכום שהרשות תקבל, על-ידי הפקידים כמובן, שיחליטו מה קביל ומה איננו קביל (בשיטה הנוכחית השירות ניתן ללא קשר לגחמותיהם של יועצים משפטיים וחשבים).
שנית, מדובר בשיטה שבה הרשות המקומית חייבת להשתתף במימון הפעילות. כלומר, רשויות שבעבר קיבלו את מרכז התיקשוב כשירות מהמדינה, על-מנת לסייע להן לצמצם את הפערים, עכשיו צריכות למצוא מקור מימון לפעילות הזו. ועם מי זה מיטיב? נכון, עם רשויות חזקות - כאלו שאצלן בטוח יימצא התקציב הנדרש. ובמי זה פוגע? שוב, ברשויות החלשות, אלה שגם ככה לא מצליחות "לגמור את החודש". אם כבוד השר שי לא מבין את זה, אז המשמעות היא שהפקידים פשוט שולטים בו. ואם הוא מבין את זה, ואני נותן לו קרדיט שהוא כן מבין מה הוא עושה, הרי שמדובר בעוד מדיניות מזעזעת, מבית היוצר של "כחול לבן".