בכל בוקר ילד קטן חשוף לגשם ולקור עומד בלב הצומת, לבושו סחבות, שערו פרא, מראהו אימה ופחד. בכל בוקר ילד קטן ונער שלא צימח פלומת שפם עומד בצומת, בגשם זלעפות עיניו תחינה, פיו בקשה וחלונות רכבים נפתחים ונסגרים. רק הוא בצומת. רק הוא, עליבותו, עלבונו, פגיעותו.
הם עומדים בכל יום, בכל מזג האוויר, הקבצנים השקופים. ילדים, ממש ילדים, משטחי הרשות הפלשתינית, בצמתים אותם רואים כולם וכל יום. שופטים, מחנכים, קציני משטרה, סופרים, הוגים והורים. כן, בעיקר הורים שליבם גס במי שמקיש בידו הקטנה על שימשת הרכב וזוכה להתעלמות כשגם מכסה את גופו הקטן.
בצומת אום אל-פאחם, ממול לעיר המותגים ומנגד למסעדות האהובות על הישראלים, בכביש הראשי, ראיתי ארבעה ילדים בני שבע או שמונה, מתרוצצים אחרי מזלם בלב הכביש הסואן. אחד מהם ניגש לניידת משטרה שעמדה ראשונה בצומת באור אדום. הייתי בטוח שהשוטרים יעצרו רכבם בצידי הכביש יבררו מי אלה הילדים, מאין באו, מי המפעילים שלהם, היכן הם אוכלים, מתקלחים, ישנים, מקבלים חיבוק הורי. הילד הקיש שוב ושוב על שימשת הניידת המשטרתית, שוטר הסב פניו אליו, העניק לו מבט מצמית, הילד ניסה שוב מזלו והרמזור עבר לירוק.
פיקוח ואהבה
התופעה הזו של ילדים המקבצים נדבות בכל צומת בכל הארץ, מנוצלים על-ידי גורמים עבריינים, עבדים קטנים נטולי כל זכויות, ילדים שמגרש המשחקים שלהם הוא רעב, דלות ועוני, מטרידה מאוד. גורמי אכיפת החוק מחויבים לפעול כנגד תופעת ניצול מחפירה זו, לא בגלל שאף ילד בכביש אינו עוטה מסכה אלא בגלל שילדים צריכים הגנה ושמירה, פיקוח ואהבה. תמונת ילד, עבד קטן, נטול זכויות, דופק בחלון ניידת משטרה, היא הבבואה של ההפקרות מדעת בה נכנסים בהעלמת עין עשרות אלפי שב"חים מהגדרות הפרוצות אל מול עיניהם הנבוכות של חיילים וקצינים אשר אינם פועלים כנגד אלפי פורעי החוק, כמו אותו ילד קטן, יחפן, בצומת אום אל-פאחם, אינם חוששים מאנשי החוק.
ארגוני זכויות הילדים, האגודות לשלום הילד, ארגוני זכויות האדם, חייבים לחבור יחדיו אל מול גורמי האכיפה על-מנת למגר את תופעת הניצול המחפירה המתרחשת לאור ימים בצמתים מרכזיים במדינת ישראל ולהציל את הילדים. ילדים פלשתינים, כילדים יהודים, הם ילדים וחובתנו, צו מצפוננו הוא להעניק להם הגנה מירבית ולחלצם מאדוניהם המעבידים אותם ומתעמרים בהם.
אל תתנו להם נדבה, אל תנקו את מצפונכם בשקלים בודדים, במבט חומל, בהנהון ראש לסבלם. עשו מעשה, הציפו את תחנת המשטרה הקרובה לצומת, שגרו אימיילים לארגוני הזכויות, הקימו קול זעקה עד לב השמיים. אל לנו שליבנו יהיה גס בילדי הצמתים, העבדים הקטנים.