חג החנוכה של ילדינו הוא חג פך השמן. עבורי זה החג בו עלינו להר וירדנו לעמק כדי לגלות את האורות הגנוזים. לדור הנינים אמשיך להעניק סביבונים עם המסר של נס גדול שהיה פה. עבורי זה חג של תמרורי אור ולקח היסטורי רב משמעות לימינו אנו.
ב-166 לפנה"ס קומץ אנשים, שהתקבצו סביב הכהן מתתיהו החשמונאי בעיירה קטנה בשיפולי המדרון המערבי של הרי יהודה, יצא למלחמה. נגד כל הערכות מצליח קומץ זעיר בגדול ומהר. כבר ב-כ"ה כסלו 164 לפנה"ס, פחות משנתיים ממועד תחילת המערכה, מגיעים החשמונאים לניצחון מזהיר, שמרבים לשזור לו הילת נס.
שזירת הילת הנס היא טבעית. כשם שבראשית קום המדינה מתגבשת הילת נס בניצחון מעטים נגד רבים, ובנוסף לכך יישוב של 600,000 יהודים קולט מיליון יהודים מכל רחבי תבל, שחלקם הגדול חסרי כל. כך בצדק נשזרת הילת נס לניצחון יהודה המכבי ב-כ"ה כסלו 164 לפנה"ס.
אני נמנה עם שוללי הילת הנס. מקובלת עלי יותר הילה הרואית של מעטים, ש"נֵס לֹא קָרה לָנוּ פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ, הָעֵמֶק יָרַדְנוּ הֶהָרָה עָלִינוּ - מַעֲיָנוֹת הָאוֹרוֹת הַגְּנוּזִים גִּלִּינוּ".
מצער, שאחרי הצלחה מסחררת ב-כ"ה כסלו 164 לפנה"ס במאבק צודק להשתתת תכנים סוציאליים צודקים ומתן ביטוי לערכי דת מול גזירות פוגעניות, בית החשמונאים עולה על שרטון, המאמץ נתיבים של כיבושים טריטוריאליים, שבינם ובין מלחמת הקיום וההגנה שהחלה בשנת 166 לפנה"ס אין מאומה.
מותו של יהודה המכבי ב-161 לפנה"ס, ארבע שנים אחרי טיהור בית המקדש, לא הייתה על הגנה קיומית, אלא בהסתבכות במלחמה לא לנו על מזבח אינטרסים זרים. למרבה הצער והכאב, יהודה המכבי גרר את בית החשמונאים להסתבכות בלתי מרוסנת במאמץ להרחבת גבולות. מצער, שנפער פער בין התחלה אידיאית ערכית ובין המשך שביטויי הסתאבויותיו הקשים נעוצים במידה רבה במלחמות לא לנו.
מרד החשמונאים ב-166 לפני הספירה לא פרץ בירושלים ולא בטבורן של ערים מרכזיות. ראשיו לא היו מבכירי המנהיגות הארצית של הכהונה. המרד החל בשיפולי המורדות המערביים של הרי יהודה - במודיעין. את אש המרד מצית מרכז דתי כפרי רחוק ממוקדי הכוח העיקריים. הקריאה "כל המקנא לתורה העומד בברית ילך אחרי" (ספר המקבים פרק ב' פסוק 20), המוכרת לנו בלשונה העממית "מִי ל-ה' אֵלַי", מושמעת לראשונה במודיעין הקטנה. זו קריאה שיש בה שילוב של קבלת המונותאיזים היהודי עִם המאבק להשתתת חברה צודקת וחרות לאומית.
מה שמצית אלפי לבבות איכרים במורדות הרי יהודה זו במידה רבה המחאה החברתית של המנושלים מאדמותיהם, המואסים בקוטביות מעמדית ובכהונה מנוונת, המתמכרת להון ולתרבות הלניסטית זרה. מה שמצית את האש בלבבות המוני הכפריים זו הכמיהה למיגור הכהונה המנשלת, נגד כהונת הממון, שגזלה מהמוני כפריים מקורות קיום, והותירה אותם ללא הדבר היקר להם ביותר - האדמה.
על בסיס המרי החברתי והדתי התעצמה שלילה מוחלטת של תופעות ההתייוונות והניהיליזם, שדבקו למעשה רק בקרב הכהונה השלטת ובאצולת הממון. נגע ההתייוונות המושחתת לא התנחל בקרב העם העובד.
מובן, שאי אפשר להתעלם מהמלט המאחד, שסחף ביותר את הארץ כולה, זו הייתה השנאה לשלטון הזר, שהגיע לשיאו בימי אנטיוכוס אפיפאנס. על כך מעידים הכתובים בספר המקבים פרק ב' 7-8:
"אוי לי למה יולדתי לחזות בשוד עמי ושוד עיר קודשי
לשבת בה בהנתנה בידי אויבים בית המקדש ביד-נכרים.
היה היכלה כבית איש נקלה כלי תפארת בשבי הובלו
ילדיה הורגו ברחובותיה בחוריה בחרב אויב".
המאבק לשחרור לאומי משתזר במאבק לשינוי סדר יום תרבותי דתי ולשינוי סדר יום חברתי. ספרי הלימוד שלנו מעלימים את המניע החברתי והמעמדי, שהיה מניע משמעותי, ממריץ ומלהיט את המוני הכפריים לצאת מהלא כלום, שהיה מנת חלקם, לעבר תקווה ושינוי במישוריות הלאומית הדתית והמדינית.
המרד, שתחילתו מעידה ללא ספק על מימוש יעדים צבאיים-מדיניים, עורר תקווה למימוש יעדים דתיים וחברתיים. במישורי הדתי אפשר לקבוע ניצחון בעל משמעות רבה בחיי העם היהודי ב-כ"ה כסלו 164 לפנה"ס - טיהור בית המקדש מעבודה זרה. מצער, שדווקא הניצחון הצבאי המסחרר לא מימש את כל היעדים הדתיים והחברתיים. בהמשך הדרך מעל בית החשמונאים מעיבה עננה כבדה של עוצמות דורסניות ומכבידות של אימפריה יוונית ולאחר מכן של אימפריה רומאית. אך יש להתייחס גם לכשלים פנימיים, עליהם עומד פרופ' הרב אפרים אלימלך אוורבוך:
"בית החשמונאים התחיל את דרכו המדינית כלוחם לדת ישראל וזכה לתמיכתם של החסידים ושל נאמני התורה בעם. אולם משעלה על דרך הכיבושים לאחר שהושגה העצמאות המדינית, מתחילה ההתדרדרות המוסרית והפוליטית, התחיל להתבלט ניגוד בין השליטים, שהתקרבו לצדוקים ובין המוני העם הפשוט שהתקרבו לפרושים... את התייחסות כבוד הרב אוורבוך לכיבושים כאחת הסיבות להתפוררות בית החשמונאים מן הראוי שהחברה הישראלית תאמץ כלקח לחיינו כאן ועכשיו, מה עלול לקרות לחברה הישראלית העולה על שרטון הכיבושים הטריטוריאלים.
אם נבחן מה קורה אחרי מותו הטראגי של יהודה המכבי בימי יהונתן 161-143, שמעון 142-135, יוחנן הורקנוס 135-104, אלכסנדר ינאי-104-76, שלום ציון המלכה 76-67, אריסטובלס 67-63, הורקנוס 63-40, מתתיהו אנטיגנוס 40-37. הקו המאפיין זו התרחקות מהאש והלהבה שהצית מתתיהו ב-166 לפנ"ס.
התרחקות מוחלטת מהיעדים החברתיים והדתיים של מרד החשמונאים, התרחקות מאור החנוכה. קיימת עוצמת פער בין התחלה אידיאית ערכית של החשמונאים בשנת 166 לפני הספירה ובין המשך הלניסטי ומונארכי שהשתלט על בית החשמונאים.