שדה התעופה בן-גוריון לבש חג. דגלי הלאום המגוהצים, השטיח האדום המרהיב נפרש, עוד רגע יפתחו דלתות המטוס הגדול. בחוץ עומד ראש הממשלה, בודד בצריח, לבוש בחליפה מחויטת, מעונב ומטופף בידיו על החלק הצדדי ברגליו. הפרשנים, השדרנים, צוותי הטלוויזיה, דרוכים לקראת פתיחת הדלתות.
ואז הדלתות נפתחו. הם ירדו בסדר מופתי, נרגשים, דומעים, אינם מאמינים שההמתנה הארוכה הגיעה לקיצה. במטוס חילקו להם דגלונים של המדינה החדשה. הם יורדים בזהירות, בוחנים, מביטים באנשים הזרים הממתינים לכבודם. שרים, ראש הממשלה, יו"ר הסוכנות היהודית, פעילים, עסקנים, מישהי משתטחת עם הנטלה הבוהקת והצחורה על אדמת הארץ החדשה, ברוכים הבאים לארץ ישראל.
העולים החדשים שעלו מכח 'זרע ישראל' ולא מכוח חוק השבות, זכו למה שהמטוסים הבאים אשר יובילו בבטן המטוס עוד כתשעת אלפים ממחנה המעבר באדיס אבבה לא יזכו. יש תמונה, יש התרגשות אמיתית, יש חיבוקים, נשיקות, דמעות, נאומים מעוררי התרגשות בשפה החדשה אליה יאלצו להתרגל. עם ישראל חי.
העלייה האחרונה מאתיופיה, עליה חתומים שרת הקליטה, פנינה טמנו שטה וסגן השר גבי יברקן, בברכת ראש הממשלה בנימין נתניהו, היא עלייה שאינה נגמרת, עלייה שבכל פרק זמן קצוב מוגדרת כעלייה אחרונה של איחוד משפחות. העלייה הזו מצויה במחלוקת מורכבת שמתנגדיה הבולטים בחלקם הם ישראלים בני הקהילה האתיופית, הסבורים כי אם מדינת ישראל לא תסגור את מחנות המעבר ולא תפרק את מחנות המעבר, העלייה צפויה להימשך לפחות עד בוא המשיח.
למרות הכל, ראש הממשלה התחייב להעלות עשרת אלפים מבני הקהילה האתיופית לישראל. המסע מאדיס אבבה לישראל החל בעליית מאות עולים נרגשים. יום לאחר נחיתתם בארץ, לאחר שהצטלמו עם כל העסקנים, הפוליטיקאים והדיילות במטוס, החלו את צעדיהם הראשונים בארץ זרה, ארץ חדשה.
מבחנה האמיתי של מדינת ישראל תהייה באופן קליטתם של העולים החדשים. קליטה בימי קורונה היא אתגר כפול, מורכב ולא פשוט. מבחנו של ראש הממשלה ומבחנם של כל המצטלמים בחדווה יהיה באיכות קליטתם, העברתם בפרק זמן קצוב ממרכזי הקליטה, השתלבות באולפן, דאגה לדיור מפורז ולא מקובץ, שילובם בתעסוקה, בחינוך, מתן תשומת לב ממוקדת.
מנקר בי חשש שאינו מרפה, שמא הפוליטיקאים, העסוקים בבחירות, בהישרדות, בחיבורים ופירוקים לאחר שהצטלמו עם העולים, ישכחו אותם במרכזי הקליטה, עד לתמונות הבחירות הדופקות בחלוננו. מדובר בעלייה מתוכננת של אלפי בני אדם. חובתה ואחריותה של המדינה לדאוג לעולים החדשים, לבל תהייה קליטתם למשל ושנינה, חרפה ובושה.
לא יהיה זה מוגזם לדרוש למנות פרויקטור לעשרת אלפי העולים הבאים מאתיופיה לישראל. דמות עוצמתית, בעלת יכולת הנעה ותכלול. אסור לחזור על משגי הקליטה מעליות קודמות, האחריות היא שלנו. אחרי הצילומים, אחרי הנאומים, אחרי נפנוף הדגלים, אסור לנפנף את העולים למרכזי קליטה ולשכוח אותם שם. מנו פרויקטור מתכלל ועכשיו.