שני טורים באותו נושא בחודש אחד, זה לא דבר שקורה לי הרבה. זה קרה למשל אי-שם לפי שש שנים כשסיפרתי בגוף ראשון על מבצע צוק איתן שבו השתתפתי. מן סיקור של חייל מילואים. זה אולי קורה לי כשאני מדבר על זהירות בדרכים, ומוצא את עצמי כותב על זה שוב גם בשבוע שאחרי.
אבל הפעם, מה שהביא אותי לכתוב שוב על אותו נושא הם הבנקים החביבים שלנו. אין ספק שהקידמה הביאה איתה דברים טובים. הווייז, הוואטסאפ, הפייס (בהנחה שאתה מחפש חברים ישנים שאולי ירצו לפגוש אותך). האפליקציה של הבנק שלי חוסכת ממני המון זמן מיותר של המתנה בסניפים, מפגש עם פקידות חסרות רצון לתת שירות, שעל זה כתבתי בפעם הקודמת, והאפשרות לבצע כל כך הרבה פעולות מבלי שתצטרך בכלל לצאת מהבית. רק שמידי פעם אנחנו כן צריכים את הסניף, את הנציג, את המגע האנושי. סיפור שהיה כך היה.
במסגרת הקיזוזים מחוגים שעליהם שילמנו מראש במתנ"ס, התבשרנו בהודעת סמס שמגיע לנו החזר בצורת שיק (ושלאחרונה נתבשרתי מהמתנ"ס שבשנה הקרובה ההחזר ייעשה ישירות לחשבון ועניין השיקים ייחסך מאתנו).
מאחר שמדובר בשתי בנות, קיבלנו שתי הודעות, רק שהודעה אחת הגיעה לפני הסגר השני והודעה אחת הגיעה לאחר כניסת הסגר השני. שיק אחד הופקד, והשני יוכל להימסר לי בשעות הבלתי אפשריות של בין שמונה בבוקר לארבע אחר-הצהריים. אתם יודעים, אנשים עובדים פה ושם. איכשהו מרתי הגיעה לקחת את השיק והביאה אותו אחר כבוד אליי, כמי שממונה על תחום ההפקדה של שיקים בבית. שיקים זה דבר מעניין ושאין לאף אחד מושג למה הישראלי הממוצע, כל כך היסטרי לגבי הנייר הזה שנקרא שיק.
אני זוכר את חרדת הקודש שליוותה את אבי ז"ל בעת שכתב שיק. משהו ששמור היה רק לרגע שבו קנה את הבול של ההסתדרות להדבקה בפנקס האדום. לקח את העט הכי טוב בבית. בדק אותו בדפים אחרים, שהוא בכלל כותב, ושהוא לא נוזל. נשם עמוק, חתם, משל מדובר בחתימה על הסכם השלום מול דובאי, חותם בחתימתו הארוכה שנראה לי שהסיבה העיקרית לכך שהיא הייתה כל כך מסובכת, זה האמונה שחתימות לא ניתן לזייף. שחלילה וחס מישהו יחתום בשמך על שיק ולך תדע לאן הוא יגיע. רק שעם כל הכבוד לדובאי, לא דובאי ולא יער.
בסכומים שהוא כתב על השיקים שלו, היה אפשר לקנות מקסימום שני קילו פיצוחים אצל ויטמן בשכונה לדוגמא. בימינו, באותה מידה ששיקים הם דבר שניתן לגנוב, יותר קל לרמות בכרטיסי אשראי, או לפרוץ לאתר של שירביט. בעידן שבו הכל נעשה באינטרנט, כולל רכישות מחו"ל (מישהו אמר משהו על הבלק פריידיי שזה כמו השבת שחורה רק קצת יותר עליז), גם הקונים וגם חברות האשראי לוקחות סיכון ויודעות שזה אפשרי. לפחות בתחום האשראי מישהו הבין שיש גבול לאבטחה. בעניין השיקים זה נשאר בערך אותו דבר.
הנה למשל - מה קרה כאשר אבי כתב שיק והיה צורך לבטלו? השיק הזה שהתחרט על הרגע שבו הוא נהיה שיק. הוא נקרע לעשרות חתיכות קטנות קטנות, והם פוזרו בפחים שונים בעיר. כאילו שיש גנב שילך ויאסוף את קרעי השיק מהפחים, ידביק אותם בחזרה ויגיע עם זה לבנק. בשיקים תקינים הרי אין סיכוי שהוא יקבל שירות טוב, נראה אותו מגיע עם שיק מודבק.
אז התלבטתי אם כדאי להפקיד אותו במעטפה הידועה שבה אתה נדרש לציין את פרטי השיקים, לחתום בגב השיק, ולהניח בתיבת השירות. מצד שני העדפתי את ה-עכשיו ומיד, והכי חשוב ה-בטוח. זכרתי שניתן להפקיד באמצעות מכשיר הכספומט את השיקים. להעביר את כרטיס האשראי שלי ולקבל תוצאת מידית של הפקדת השיק המדובר. הבעיה החלה כשהגעתי למכשיר הכספומט ונדרשתי להפקיד לפי ההוראות. אני לא אדם טכנולוגי יותר מידי, וזה גם מה שלא אפשר לי לקבל את משרת מנהל התפעול באורט ירוחם לפני עשר שנים (המנהלת ביקשה שאספר על חסרון אחד שלי וזה מה שאמרתי, שזה בדיוק הרגע שבו היא סיימה את הראיון והתקשרה לאיש שלומה לבשר לו שהוא נבחר).
אבל אני די יודע איך להתנהל מול מחשבים ומכשירי חשמל לפחות ברמה ממוצעת ואולי קצת יותר. השיק מסתבר, לא היה חתוך במדויק בקצה, ולכן המכשיר הפנה אותי לסניף הבנק. ביקשתי להיכנס אך השומר הבהיר לי שבעקבות הקורונה לא ניתן להיכנס לסניף אלא בתיאום מראש. אני לא הבנתי איך יכול להיות שבסופר ששם ביקרתי שעה לפני כן, ניתן להיכנס באופן חופשי, ואילו בבנקים יש צורך בתיאום מראש. ניסיתי להסביר לו, אך משראיתי שהוא יותר מ-מנסה לשמור על הבנק או על בריאותי, הוא מנסה לשמור על מקום עבודתו בחברת כוח האדם שמשלמת לו מינימום.
ויתרתי והתרחקתי מספר צעדים מהמקום. אז הבחנתי שנמצאים איתי מחוץ לסניף עוד לא מעט אנשים. רובם מבוגרים שלא מכירים אפליקציות ולא מושגים כמו תיאום מראש דרך מוקד, מנסים להסביר לשומר שהם רוצים רק לדבר עם מישהו. בעיות שניתן לפתור בשתי דקות והבנק מנסה לפתור באמצעות מוקד טלפוני. ולא שלא ניסיתי להתקשר למספר שהפנו אותי אליו, אבל אחרי כמה הקשות וניתוק כי לא בחרתי באופציה הנכונה, הבנתי שזה מורכב מידיי בשבילי. שלא נדבר על אותם מסכנים שעמדו שם בחוץ. אנשים שהם בערך בני גילו של השומר. אלו מנסים להסביר והוא מנסה להסביר, ומהצד עובדות הבנק שיצאו להפסקת עישון בתקווה שאיש לא ישים לב שהן שם ויפנה אליהן.
מענה ממוחשב, אפליקציות וטכנולוגיות, הם הדבר הבא בעולם, בטח בעולם הבנקאות, אבל יש כאלו שזה כנראה מאוחר מידי להעביר אותם לשם. בשבילם ובשביל אלו שרוצים לחסוך דקות ארוכות בהמתנה למשהו שבכלל לא קשור אליהם, רק עבורם כדאי לזכור שפצועים לא מפקירים בשטח. גם לא את הסבא והסבתא שלנו, שהדבר האחרון לעיתים שנשאר להם מעולם העבודה והעשייה הוא חשבון הבנק שלהם. קטן ככל שיהיה. רק בשבילם אפשר רגע להוריד את המסכה ולהסתכל להם בעיניים.