זה היה מוות ידוע מראש. כל ניסיונות ההחייאה נדונו לכישלון. בחדר הטהרה הכינו את התכריכים, בבית ההספדים הוכנו מערכות הכריזה, החופרים כרו את הקבר, תפילת הקדיש בלמינציה הודפסה. המקוננות והמקוננים הועמדו בעמדת הכן, החזן כחכח בגרונו לקראת תפילת האשכבה, המלווים החלו להתאסף. בירושלים אין מלינים את המת והכרוז הודיע בנעימת אבל: מסע ההלויה של ממשלת ישראל יצא בעוד שעה מבית ההספדים הכנסת.
איש לא הרים גבה, אישה לא מחתה דמעה, המוות היה ידוע מראש. "נגאלה מייסוריה", לחשה חיילת ופרופסור חמור סבר הגג "טוב מותה מחייה". רופא שהחזיק ידיו מאחריי מתניו אמר בביטחון: "עשינו כל שיכולנו כדי להצילה. הנשמה מפה לפה, עיסוי, מכות חשמל, פתחנו צינור אוויר. מיטב הרופאים, גם כאלה בדימוס, התייצבו כדי לנסות להצילה. רק פרופסור אמריטוס עתיר מוניטין ביטל את כל ניסיונות ההצלה וקבע בפסקנות: "יש כאן תופעה על טבעית. מוות ברגע הלידה, לכן כל הניסיונות להחיות את הגווייה מיותרים".
ממשלת ישראל מודיעה בצער ובתדהמה על התפרקותה, התפזרותה, הסתלקותה בעת הנכונה, על פטירתה בטרם עת. מי חתום על תעודת הפטירה לא מעניין. הכנסת תתפזר, הממשלה תהפוך לממשלת מעבר, אזרחי ישראל צריכים לאוורר את תעודות הזהות, לסתום את האף מהבואש הרע העומד להשתלט על חיינו, מהנדוס התודעה, מההסתה, השקר והרמייה, ממצגי השווא.
ספורים היו ימיה של הממשלה הזו מיום הגחתה לאוויר העולם. כולם ידעו זאת וצעדו בעיניים עצומות לרווחה אל התהום הפעורה. כבר בחתונה הברכות נשמעו כהספדים, האיחולים כקינות, הצהלולים כקולות נהי, הרמת הכוסית לחיי הממשלה החדשה נדמו כסעודת אבלים, ועדיין היו מי שחשבו שמהגווייה הזו יצמחו חיים. לשבריר שנייה הייתה תחושה של תחיית המתים שהסתיימה בקבורת חמור.
טוב שממשלה זו סיימה דרכה, על-אף ההישגים המדיניים המשמעותיים מאוד, על-אף העשייה הביטחונית המיוחסת למדינת ישראל, ממשלה שלא שירתה את אזרחיה, שלא נרתמה להצלת אזרחיה הנאנקים תחת מגיפת הקורונה. ממשלה שלא משלה, שלא עסקה בפיוס, באיחוי השסעים והקרעים בחברה הישראלית, שלא פעלה למען האזרחים שמטה לחמם נשבר, שלא נאבקה ברעות חולות חברתיות מרצח הנשים דרך חוסר הביטחון האישי של ערביי ישראל. הכאוס החברתי הזועק. ממשלה שטוב היה לה שלא נולדה, משנולדה טוב שתמו ימיה, למען אזרחי ישראל, למען התקווה.
אזרחי ישראל יצאו להצביע בבחירות הבאות ולהכריע, עם כל הקושי, עם כל העלות הכספית, עם כל הכאב והתסכול, עם כל הרפש והשקר הצפוי לנו בימים אלה. אין לאיש מאזרחי ישראל את הזכות שלא לבחור. ברוך שפטרנו מממשלה זו, עכשיו נותר להתפלל ולקוות.