בספרו הנפלא "אבא, בן, סבתא דינה", מספר המחבר יוסף בר-יוסף על חוויותיו במשפחה חרדית בה אביו, הסופר הידוע יהושע בר-יוסף, יצא בשאלה, על אמו שנשארה חרדית, ובעיקר - על אהבה. יציאה בשאלה איננה מעבר חציה. עברתם - ואתם בצד השני. זה עומס רגשי ומשפחתי. לפעמים נושאים את המשפחה כולה, לפעמים חוצים לבד ובבדידות.
בספר שלוש נובלות יפהפיות המסופרות בכישרונו הנפלא של המחזאי יוסף בר יוסף. דיאלוגים נפלאים, ותיאורים מרגשים. אי-אפשר להניח מהיד עד לסיום. בחמלה ובאהבה רבה הוא מצייר לפנינו תמונות אנושיות מורכבות על החסר, על האובדן ועל האהבה.
הנובלה הראשונה - האב
האב הוא הסופר הידוע יהושע בר-יוסף, שחי בשכונה חרדית בירושלים בתוך קהילה חרדית שם ופזל החוצה. בשבתות לקח עימו את בנו (כהסוואה) ל"סיגריה של שבת" וביום כיפור אחד לקח אותו להכיר אישה חילונית איתה היה לו קשר מהצד. אישה שהיא גם פסלת...
האב, יהושע בר-יוסף, עבד כעיתונאי ב"דבר" וכתב ספרים שהצליחו. הוא נמשך מאוד לחיי הבוהמה התל אביבית ולבסוף נטש את הדת בגלוי ועבר עם בני משפחתו לתל אביב. לאחר זמן מה התגרש מאשתו החרדית ועבר לחיות עם אישה חילונית המעורה בחיים התל אביבים.
"פייגל, אשתו, אימא שלי, לא קוראת כמעט, לא מתעניינת במה שנעשה בעולם, כל מעייניה בטיפול בילדים, בבישול ובניקיון... והוא הוסיף והתפתח והתפרסם... (ע' 22)
הבן, יוסף, מצר על ההתרפקות הנואשת של אביו על העולם החילוני ומצר מאוד על אמו שהיא ככה שקטה וכנועה, וחולם שהיא שרה שיר גס "התעוררתי מהחלום בשמחה גדולה, ותכף הבנתי שבחלום הענקתי לה שובבות ופראות וגם גסות - כן, גם גסות - שאילו היו לה במציאות אולי היו חייה טובים יותר" (ע' 20).
הנובלה השנייה - הבן
סיפור מרגש של אהבה, אחד היפים שקראתי. נחום בן השלושים מסרב לכל הצעות השידוך שהוא מקבל, עד שהוא פוגש את גולדה. נערה עדינה, פליטת שואה שחיה את הזיכרונות הנוראים משם.
היא מוקסמת מקפיצתו של נחום והוא שמח לקפוץ בשבילה.
ויום אחד, במרפסת, היא מורחת שפתיה בליפסטיק אדום "ואולי זו הייתה הפעם הראשונה שאשה מרחה ליפסטיק אדום לוהט על מרפסת פתוחה בלב שכונת אונגרין בירושלים" (ע' 76), והאדום הזה, על-רקע בתי אונגרין, על-רקע החברה החרדית בשחור לבן בוהק ובולט ונמשך גם בנובלה הבאה.
הנובלה השלישית - סבתא דינה
דינה היפה נוטשת את ביתה ועוברת לקיבוץ. היא נישאת ומתאלמנת במלחמת יום כיפור ומגדלת את בנה מיכאל לבד. כשהיה מיכאל בן אחת-עשרה באו להודיע לאמו שבעלה נפל במלחמה. וכשאמו מודיעה לו על כך הוא עונה: "אז מה .. הוא לא יכול לקום? עם הכושר שלו, סיירת צנחנים..." (ע' 128)
הוא מנהל יומן בו הוא משתף ברגשותיו ובמחשבותיו. לאחר הצבא חוזר מיכאל בתשובה, נושא אישה, מכוערת מאוד לדעת אימו, מתגרש, יוצא בשאלה, נושא אישה אחרת - מכוערת גם כן.
חיים מורכבים, מסובכים, מלאים וריקים גם יחד. האין והחסר, הנטישה וההיעדרות עוברים בספר ככוח מניע מרכזי.
"איננו, זה מה שכולם אומרים עליו, איננו, אז איך זה שהאיננו הזה ממלא אותי כל כך, מין אין שהוא כבד יותר מכל הגוף שלי" (מיכאל, ע' 128). ואין הגדרה מדויקת יותר לחסר. ספר מומלץ מאוד!
על המחבר
יוסף בר-יוסף הוא מחזאי עברי, סופר ועורך, חתן פרס ישראל לתיאטרון. בין ספריו: אנשים קשים, מחזות 1963-2010, הפרדס, תמרה, ארבע מחזות ועוד.