ימי הסגר בגין מגיפת הקורונה מזמנים לנו מציאויות מגוונות והתבוננות במעשה היום יומי בפשטותו בגלוי ובסמוי. לקראת השבת החליטה ביתי להכין עוגיות חדשות, עוגיות אמסטרדם אשר לא באו אל פינו מעולם. חשבה, תכננה, קנתה המצרכים והחלה בעמל יומה ובשמחת ליבה לשמחנו באמסטרדם.
משתמה המלאכה, משהבצק המפונק הוצא מהמקרר לאחר ש'נח' כדברי האופה המאושרת, התיישבנו ליהנות בעמק היפה שלנו מארומה של אמסטרדם. אכן היה משהו מיוחד בעוגיות אלה שתפחו והתרחבו, ועם פתיחתם נגלה תוך מעניין ומרתק, עולם שלם של חגיגת סוכרים בצבעים שונים ובטעמים מיוחדים. ריבת חלב, שוקולדים בצבעים שונים ובאמסטרדמית אחרת אף עוגיות אוראו מחויכות, עולם ומלואו בעוגייה אחת.
אל מול האמסטרדמיות המלכותיות ניצבו עוגותיה המסורתיות של רעייתי, עוגיות ירושלמיות, טעימות עד מאוד, מבצק רגיל, בלי הפתעות, בלי תוך מיוחד. מה שאתה רואה הוא מה שאתה אוכל.
הבטתי באמסטרדם ובירושלים, חייכתי ביני לביני. תחכום מול פשטות, נראות מול הנסתר, גלוי מול סמוי, הפתעה מול שגרה, החיים שלנו. הצורך שלנו בשגרה, במוכר, באזור הנוחות, במקום הבטוח, בתוצאה הידועה מראש, במרחב המוגן, מול ההתנהלות בימים אלה שהם הכל חוץ משיגרה, חיים אמסטרדמיים הצופנים בחובם הפתעות שונות ומשונות ועולמות חדשים.
אכן, ימי מגיפת הקורונה מפיקה מאתנו התנהגויות רצוניות ובלתי רצוניות, מחייבות אותנו לפגוש את עצמנו, להתבונן פנימה, לחקור במופלא ממנו, להידרש לסוגיות שבשגרת הימים לא היינו עוסקים בהם. שגרת הירושלים מתכתבת עם השגרה החדשה, שגרת אמסטרדם. החוכמה היא היכולת שלנו לא להתנזר מהאמסטרדם אלא להתענג עליהם גם אם הדבר כרוך בסיכון מסוים, בהעזה, ביכולת להתמודד עם ההפתעות, הטעמים, השונות.
מגיפת הקורונה מנדנדת את תבנית האפייה שלנו, היא מערבבת מצרכים בריאים ופחות בריאים, רוקחת טעמים חדשים, נחה במקרר טרם כניסתה לתנור החם, זוכה להאנשה, לטיפול נעים, נינוח, משחימה, מתפרצת, נשפכת על התבנית ומעוררת סקרנות וציפייה לתוצאה שאינך יודע לייחל לה אך בהחלט מקווה שתשביע את רצונך.
תבנית האפייה שלנו מעולם לא חשה בתשוקה כל כך עוצמתית, בעיסוק כל כך משמעותי. הירושלמיות של אימא נאפו בדקות אחדות, חפות ממניירות, מאקססוריז, ממנוחות הבצק ומציפייה להפתעות, מה שראית זה מה שקיבלת ומה שקיבלת זה מה שאכלת בהנאה רבה. אמסטרדם וירושלים, עוגיות שבצקם נילוש כמו הימים שלנו בימי מגיפת הקורונה, לאט ומהר, בתחכום ובפשטות, באהבה גדולה, העיקר ללוש את הבצק.
ירושלים או אמסטרדם. אחרי המגיפה, אחרי שספרנו את מתינו, אחרי שאורחות חיינו השתנו, אחרי שננסה לחזור לשגרה, יישארו אתנו גם ירושלים וגם אמסטרדם, יישארו אתנו החדש והישן, יישארו הטעמים השונים, הנראות האחרת, ההתחדשות לצד הקיים.