יום רביעי, ה-9 בדצמבר 2020, היה אחד המאושרים בחייו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא השכים קום באותו בוקר כדי להספיק להגיע לנתב"ג, עם הצלם הרשמי כמובן, כדי לקדם לבדו, רק עם שר הבריאות אדלשטיין, את פני 200 אלף מנות החיסון הראשונות, ששלחה פייזר. "זהו יום חג גדול למדינת ישראל", התפייט בנתב"ג. "ישראל תהיה הראשונה בהדברת הקורונה".
חסידיו של נתניהו זרמו איתו. את הדאגות שהסתמנו בקבוצות הווטסאפ של הליכודניקים, שמא הקורונה, הסגרים והמשברים הכלכליים והחברתיים, ימיטו מכה קשה על הליכוד ועל סיכוייו של נתניהו לעמוד בראש הממשלה הבאה, החליפה אופוריה גדולה: עד הבחירות ב-23 במארס, י' בניסן, כבר תחוסן כל האוכלוסייה. הכלכלה תפרח, חיי התרבות יתאוששו, בתי הכנסת ובתי הספר יחזרו לשיגרה המבורכת - וכל הסרט הרע הזה יישכח. והליכודניקים יצחקו כל הדרך לקלפי.
אבל במהלך הדרך לקלפי, הרחשה תקלה. משהו השתבש. 'היי יוסטון, יש לנו בעיה'. הכוכבים, שהסתדרו יפה, חרגו לפתע ממסילותם. איש לא שיער שעוד בטרם יושלם מבצע החיסונים הארצי, יקפוץ עלינו רוגזן של המוטציות החדשות למיניהן, ואלה שעודן בדרך: הבריטית, הדרום-אפריקנית, הברזילאית, הארגנטינית, הקליפורנית ואפילו הישראלית תוצרת הארץ. איש לא שיער שעד שיחוסן אחרון הישראלים, נוטרד על-ידי תופעות מדאיגות חדשות: הזינוק המפתיע בתחלואת נשים הריוניות וגם בתחלואת ילדים ותינוקות. והודאתו של מנכ"ל מודרנה סטפן בקסל, השבוע, שגם היא מחקה חיוכים: "הקורונה תישאר כאן לנצח".
האופוריה התחלפה בדאגה עמוקה. החיוכים נמחקו. ליכודניקים החלו להבין, גם אם לא יאמרו זאת לפי שעה בגלוי - שמשהו השתבש. שהקסם פג. וייתכן שאנחנו בפתחו של סרט אימים חדש לא עלינו, שעלול להפוך את יום הבוחר בעוד 53 יום - ליום דין; אולי ליום המהפך, ואולי 'רק' פרומו לסיבוב בחירות נוסף, חמישי במספר. בקיצור, אין סיבה למסיבה. גם חיסונם הכפול של 9 מיליון הישראלים, אינו סוף פסוק בסיפור תלאות הקורונה. וגם פיזור הכסף מהליקופטרים, כפי שניסח זאת הממונה המתפטר על התקציבים שאול מרידור, לא עושה רושם טוב.
הציבור גם נדהם לגלות, שמול חצי הכוס המלאה, שבה משתבח ראש הממשלה, בדבר היותנו ראשונים בעולם בשיעורי התחסנות האוכלוסייה ובניהול המלחמה בקורונה בכלל, או במקום 15 במדד בלומברג, ניצבת חצי הכוס הריקה, המזעזעת: ישראל היא המדינה הראשונה בעולם ברשימת 'מדינות האי', בשיעור תמותת נפגעי הקורונה: למעלה מ-4,500 איש. ראו באתר המעקב העולמי, המתעדכן מדי יום.
תקווה הולכת ונמוגה
נתוני 'טבלת המוות' המתייחסים למצבן של 'מדינות האי', אכן מזעזעים: ישראל מצויה בשיא השפל בכל 'מדינות האי' בשני פרמטרים מחרידים: מספר החולים למיליון ומספר המתים למליון. בישראל, אומרת הטבלה, שיא של 64 אלף חולים למיליון. עומאן הבאה בתור מרוחקת בפער ניכר - רק 25 אלף חולים למיליון. הרפובליקה הדומיניקנית במקום ה-3 עם 18.5 אלף מתים למיליון, ואחריה סעודיה עם 10,400 חולים למיליון. בתחתית הרשימה האיטי עם 960 חולים למיליון, מאלאגש עם 650 חולים למיליון וחותמת טייוואן עם רק 37 חולים למיליון.
במבחן התוצאה, כלומר מספר המתים למיליון, שוב ישראל עם השיא השלילי: 464 בישראל, ורק 293 בעומאן, 229 ברפובליקה הדומיניקנית ו-181 בסעודיה. בתחתית הרשימה סינגפור וניו-זילנד, כל אחת עם 5 מתים למיליון, וטייוואן עם 0.3 מתים למיליון. ישראל לא רק רחוקה משאר המדינות, אלא גם מן הממוצע ב'מדינות האי', שהוא 9,906 חולים למיליון (בישראל פי 6 וחצי: 64,000 חולים למיליון) ו-100 מתים למיליון (לעומת 464 בישראל). איפה הממוצע ואיפה אנחנו! מזעזע. ממש לא סיבה למסיבה.
על גלי הניצחון על הקורונה כבר אי-אפשר לבנות. אבל גם לא על הנאמנות החרדית, בעידן שלאחר הפרעות בבני ברק, ירושלים, בית שמש ואשדוד. בעטיין סביר שכוחן של המפלגות החרדיות יצטמק, מחמת תיסכולם של מצביעים חרדים שפויים, מאוזלת היד של נציגיהם הפוליטיים. קושי נוסף: הסיכסוך הפנימי הבלתי נגמר באגו"י, בין החצרות החסידיות המרכזיות לחצרות אחרות המוּדָרות מהעשיה הפוליטית.
הפרעות גם עלולות להרחיק מצביעים חילוניים מהליכוד הבוחלים מן הברית עם החרדים (שהגיעה לשיא הגיחוך השבוע, כשנתניהו התחנן להסכמת החרדים להעלאת גובה הקנסות למפירי הקורונה - והם, כרגיל, סירבו והבהירו שוב מי כאן בעל הבית האמיתי). ואילו חילוניים שההתנהלות החרדית האחרונה ב'ערי הקודש' לא באה להם בטוב, 'יגמלו' לחרדים על ההתפרעויות בנהירה לאחת המפלגות האנטי חרדיות מבין ההיצע הקיים בשוּק: ליברמן, לפיד, חולדאי או מרצ.
גם התקווה לבנות על החברה הערבית, הולכת ונמוגה. ברית לא כתובה בין רע"ם לליכוד, תפרק את המשותפת, וספק אם אז יֶחֱצוּ גם שאר המפלגות הערביות את אחוז החסימה. ברוח הפוך על הפוך, נתניהו דווקא מעוניין במשותפת חזקה. למה? כדי לצמצם סיכוייהם של סער ו/או בנט להקים ממשלה. לסיכום, הישראלי עלול להגיע מתוסכל לקלפי. על חגיגת הדמוקרטיה יעיבו כשלי ניהול משבר הקורונה, האיוולת שבפתיחת נתב"ג לרווחה במשך 10 חודשי המגיפה, חוסר היכולת לכפות את הסגר בכל המדינה, כולל על מנהיגים בכירים, הימנעות מסגרים דיפרנציאליים במקום הסגרים הכלליים, נתוני תמותות השיא, ומי יודע מה עוד מצפה מעבר לפינה.
ועוד: אם תימשך מדיניות השמים הסגורים, יגיעו לקלפיות יותר מצביעי שמאל. בבחירות מרס 2010, נמצא בקלפיות למבודדים שנחתו אז בנתב"ג, רוב מוחץ לשמאל. הפעם יישארו בארץ מצביעי השמאל המשוטטים בדרך כלל בחו"ל ביום הבוחר. ואל תגידו שהם בסך-הכל לא שווים מנדט: במקרה של שוויון, הם יהיו ה- game changer של המשחק הדמוקרטי.