"אל בואן דיה - סה ואי דה לה מאניאנה", ובתרגום מלאדינו - "את היום הנאה רואים מן הבוקר". זה היה אחד מן הפתגמים שהייתה מצטטת אמי ז"ל כל אימת שהקשר-הדברים דרש זאת כדי להאיר בקצרה ובאור ציני או אירוני סיטואציה אנושית שנזדמנה. ואני מוסיף שהוא הדין גם ביחס ליום העכור או הגרוע - גם אותו ניתן לראות עוד מן הבוקר, וכך "הטעות" כביכול שאירעה בחשבון הטוויטר של שגריר ארה"ב במדינת ישראל כאשר הוצג כ"שגריר בישראל, בגדה המערבית ובעזה, בצמוד לחילופי הנשיאים ופרישתו של השגריר הציוני, דיוויד פרידמן. גם "טעות" זאת מבשרת מהבוקר הראשון לממשל ביידן - מה יהיה גם הלאה.
"טעות קטנה", כך מגדיר אחד מפרשני העיתונות (נדב איל, "ידיעות", מוסף לשבת 22.1.21) את המכה מתחת לחגורה שהנחיתו עלינו השגרירות האמריקנית או ה"סטייט דפרטמנט" - משרד החוץ. "הטעות" מתרחשת דווקא עם חידוש תקוותם של פקידי משרד החוץ האמריקני המזדהים עם האגף הקיצוני-שמאלי של המפלגה הדמוקרטית - אחרת אי-אפשר להסביר איך "טעות" כזאת לא אירעה מעולם, במשך 73 שנות קיום המדינה ואצל שום שגריר אמריקני קודם. גם עיתון אחר מפחית מחשיבות "הטעות" הקטנה וקובע ששינוי תוארו של השגריר נעשה בגלל "עריכה לא מכוונת" (הארץ, יום ה', 21.1.21) או "עריכה בשוגג" (ידיעות, יום ה', 21.1.21).
כך העיתונות עושה שטיפת מח לציבור, כאשר העיתונאים המעורבים אינם שואלים ואינם חוקרים את השגגה כביכול ואינם מגישים לנו שום מידע מי עשה אותה ומי הרשה לשנות את תוארו של השגריר והאם זה לא ביטוי של שנאה תהומית ואנטישמית. מעולם לא שמעתי שאיזו מדינה עשתה טעות כל כך יסודית שמטרתה בוודאי הייתה להקטין בעיני הצופים והקוראים בעולם כולו את מדינת ישראל, ולהכניס אותה למשולש של יצורים בלתי-לגיטימיים שאינם מהווים מדינה, אלא טריטוריות בלתי מוגדרות כגון "הגדה המערבית" ועזה. וככל שזה מפחית מחשיבותה של מדינת ישראל ומשפיל אותה - ההגדרה הזאת מצביעה על האדרתה של "הגדה" ועזה - כי הן בשורה אחת עם מדינת ישראל, ומעמדן שווה לה כביכול בדרג הדיפלומטי.
יתר על כן, עצם השימוש במונח "הגדה המערבית" שהוא המוסכמה של השמאל הקיצוני שלנו ושל ממלכת ירדן, מצביע שהטעות היא גם בעלת משקל דיפלומטי מהותי המייחס למשרד החוץ האמריקני ("הסטייט דפרטמנט") עמדה אנטי-ישראלית מפורשת, וזאת כבר שערורייה רבתי ששר החוץ, מר אשכנזי, היה צריך לטפל בה. עליו היה למחות לאחר בירור מי אחראי לשערורייה זאת - האם המנגנון הדיפלומטי בוושנגטון, או פקידים מתוסכלים ואנטישמים בשגרירות עצמה. את תוצאות הבירור, בתוספת התנצלות מצד השגרירות, היה צריך לפרסם רשמית בעיתונות. גם העיתונות אשמה - איך לא חקרו מי עשה את הטעות? אולי זאת העוזרת שמנקה את משרדי השגרירות ולחצה בטעות על המקלדת? ובכלל - מי נתן את ההוראה?
נכון שהנוסח הקודם הוחזר אולי בהתערבות ראש הממשלה עצמו, אך יש דברים שאי-אפשר לתקן כי הם מצביעים על הכוונה מאחורי מה שהעיתונות שלנו קראה "טעות". כאשר התקשרות שלנו בעצמה נותנת יד לשגרירות ארה"ב בכך שהיא מטהרת את העוול הגדול בהגדרה הזדונית הזאת של סמכות שגריר ארה"ב, היא פועלת בדיוק לפי ההגדרה הקולעת של מארק טווין, הסופר האמריקני המהולל שאמר כי "אם אינך קורא עתונים - אין לך אינפורמציה, אך אם אתה קורא אותם - אתה מקבל דיסאינפורמציה". הציון שהשגריר האמריקני הוא שגריר גם במה שקרוי "הגדה המערבית" משמעותו היא כאילו ארה"ב שוללת את זכותה של ישראל בשטחי יהודה ושומרון. זאת איננה "טעות" - זאת מגמה פוליטית מכוונת מצד הפקידות האמריקנית במשרד החוץ הממהרת לשוב למדיניותו הפרומוסלמית של אובמה.
הפרשה הזאת מצערת ואפילו מעציבה, משום שהיא מזכירה כל כך את התנהגות משרד החוץ האמריקני ערב ייסוד מדינת ישראל, וכאשר ההתנהגות אינה משתנה,- פירוש הדבר הוא שהפקידות גם לא השתנתה, ונשארה עוינת לציונות. קלרק קליפורד, שהיה יועצו המיוחד של הנשיא טרומן, ואח"כ כהן כשר ההגנה בממשלו של הנשיא ג'ונסון, כתב במאמר ארוך כי ג'ורג' מרשל, שהיה מזכיר המדינה האמריקני (שר החוץ) ועוזריו פעלו ביודעין נגד רצונו של הנשיא הרי טרומן שרצה בהקמת מדינה יהודית, וניסו בכל תוקף למנוע הכרה כזאת. קליפורד אף האשים את ג'ורג' מרשל במסירת נתונים כוזבים לנשיא טרומן כדי לשדלו להצביע בעצרת האו"מ נגד הקמת מדינה יהודית (ראה הארץ מיום 19.10.1987 בכתבה של סופר העיתון בניו-יורק). הנשיא טרומן זלזל בפקידות האנטישמית, הכריע בעד תמיכת ארה"ב בהקמת מדינה, והיה הראשון שהכיר בהקמתה כמדינה יהודית.
כפי שהמשל האמריקני אומר שמה שעף כמו ברווז מגעגע כברווז ונראה ברווז - הוא אכן ברווז - כך מי שרוצה לפגוע בכבודה ומעמדה של מדינת ישראל איננו סתם "טועה" - אלא הוא סתם אנטישמי, וכידוע נגיף האנטישמיות הוא נפוץ וקטלני יותר מנגיף הקורונה, ובעיקר הוא נצחי.
________________