תאגיד התיירות אילת, חברה לתועלת הציבור, הוקם על-ידי עיריית אילת לשם קידום ופיתוח ענף התיירות באילת. פעילותו כוללת ארגון והפקת אירועים בין לאומיים באילת, כגון פסטיבל הג'אז והפסטיבל הקאמרי. לצורך הפקת הפסטיבלים הבינלאומיים, מתקשר התאגיד בהסכמים עם אומנים מחו"ל, על-מנת שיופיעו בפסטיבלים. בביקורת בספרי הנהלת החשבונות של התאגיד, נמצא כי לא שילם מע"מ בגין התשלומים עבור האומנים הזרים, כמתחייב מתקנה העוסקת בחיוב במע"מ ביבוא שירותים.
מלכ"ר אילתי, מחויב במע"מ על הופעות המתקיימות בתחומי קו הרוחב העונים על הגדרת "אזור אילת" בחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), תשמ"ה- 1985. איך? התשובה לא נמצאת בחוק אלא בתקנה (תקנה 6ד לתקנות מע"מ), המחייבת במע"מ על "יבוא שירותים", ואשר חלה גם על מלכ"רים, וגם על תאגידים אילתיים.
רבות ניתן לספר על הקושי באכיפת מע"מ ביבוא שירותים מכוח תקנה, ללא עיגון כנדרש בחוק, בהעדר מועד חיוב בחוק, תוך סתירה עם סעיפי חוק אחרים (למשל, זה המשית מע"מ אפס על שירות שניתן בחו"ל). על היסטוריה חקיקתית המלמדת, כי המחוקק לא התכוון להשית מע"מ ביבוא שירותים, ולפיכך חוקק חוק היטל על שירותים מיובאים (אשר בוטל לא מכבר).
לאחר כמה פסקי דין, בהם בתי משפט מחוזיים ועליון, כך נדמה, מתוך הבנת הקושי החקיקתי, התוו את הדרך לחיוב במע"מ, לא על דרך של יבוא שירותים, כי אם יבוא טובין בלתי מוחשיים, המעוגן בחוק באופן מסודר, שלטונות מע"מ מבחינתם קיבלו רוח גבית להגברת אכיפה ביבוא שירותים. עד כדי הכללתה ברשימות העמדות החייבות דיווח, אשר אי-הדיווח עליהן כרוך בקנס גבוה בנוסף לכל הסנקציות הרגילות.
ומה לגבי הפטור על מע"מ באילת? ובכן, בכדי ליהנות מפטור על מע"מ באילת, יש להירשם באילת כ"עוסק אילתי", לשם כך לא די במתן שירותים באילת, נדרש להעסיק תושבי אילת כהגדרתם בחוק ולקיים עסק באילת. ההחלטה שניתנה בעניין תאגיד התיירות האילתי לא אפשרה להעלות טענה בדבר היכולת לרשום את האמנים הזרים או את הסוכנות הישראלית המשמשת כנציגתם כ"עוסק אילתי", משום שהועלתה לראשונה בערעור. אולם בין השורות נראה כי לגופה לא בטוח שבנסיבות מתאימות דינה להידחות.
פטור נוסף קיים ביבוא טובין לאילת. בעניין תאגיד התיירות, טען הלה, כי למעשה רכש מהאומנים הזרים את הזכות לצלם ולהקליט את הופעתם, ולעשות בה שימוש למטרת קידום מכירות עתידיות, וכי האמנים חתמו לו על בלעדיות. לגישת שלטונות מע"מ הזכויות הן הטפל והעיקר הוא המופע, השירות. בסוגיה זו יש להמתין לפסיקת בית המשפט.
נזכיר, כי בית המשפט העליון בעניין בני יהודה, קבע, כי קבוצת כדורגל שמביאה שחקני כדורגל זרים לשחק בישראל דווקא מייבאת את הזכות להעסקתם, ומשכך, מייבאת טובין בלתי מוחשיים. יצוין כי ניתן למצוא הגיון בעובדה, שאין הצדקה להפלות לטובה נותן שירותים זר, לעומת ספק ישראלי (שאינו עוסק אילתי) שיעניק את אותו שירות ויחויב במע"מ.
טענה נוספת שעלתה וטרם לובנה היא לעניין נטרול סכומי החזרי הוצאות לינה, טיסות מהחיוב במע"מ. שלטונות מע"מ רואים בהחזרי ההוצאות חלק מהתמורה החייבת במע"מ. אנו סבורים, כי בנסיבות המתאימות, טענה זו דינה להתקבל. אולם גם כאן, יש להמתין לפסק הדין.
לסיכום, ההליך מהווה תזכורת לחשיבות ניתוח מלוא ההשלכות של פעילות באילת, הפטור אינו אוטומטי, יש לבחון מה דין ההוצאות הקשורות בפעילות, והרבה מקום לתכנון.