מערכת הבחירות הנוכחית מבליטה במיוחד שני אישים פוליטיים שנחשבים גם לקמפיינרים טובים: ראש הממשלה בנימין נתניהו, וראש האופוזיציה יאיר לפיד. בעוד ראש הממשלה נתניהו משבח את עצמו, מצלם סרטונים ומעלה אותם לרשתות החברתיות ועורך כנסים רבים, ראש האופוזיציה לפיד נוקט בשיטה הפוכה לחלוטין: הוא ממעט לשים את עצמו במרכז ובכך מייתר את הנשק ששולף נגדו נתניהו. הוא לא מתבטא בנושאים כמו דת ומדינה, זכויות להט"ב שעשויים להצית אש בעיקר בקרב גורמי הימין, וכך הוא מוציא את עצמו מהתמודדות על ראשות הממשלה (לפחות בשלב זה).
למה הוא עושה זאת?
לפיד מבין שיכול מאוד להיות שמפלגת "יש עתיד" תהיה המפלגה השנייה בגודלה אך ייתכן שהיא לא תרכיב את הממשלה אלא תהיה הכוח המוביל בה (זאת בהנחה שתוקם ממשלה). ולכן הוא למעשה מייתר את הקמפיין של נתניהו שבוחר למקד את האש בלפיד, וכן הוא מבדל את עצמו משותפיו לגוש סהר ובנט אשר הודיעו שהם רצים לראשות ממשלה.
לפיד מבין שהציבור הישראלי אוהב את מנהיגיו צנועים, לא משתחצנים, ומדברים על מהות אידיאולוגית ולא סיסמאות. השקט שהוא גזר על עצמו מאפשר לו להגיע לקהלים רבים בתקופת הקורונה ושם לשטוח את משנתו במקום לזרוק סיסמה נבובה בראיון כזה או אחר. החיסרון בקמפיין זה הוא שאין בו עקיצה לגבי נושאים מהותיים כמו חינוך, רווחה, ביטחון פנים, כלכלה שתראה מצד אחד את הכישלון של הממשלה בטיפול בנושאים אלו מצד אחד, ותיצור חלופה רעיונית מצד שני.
הצבת נושאים כמו מערכת הבריאות שתפקדה היטב במשבר הקורונה, או מודל החל"ת הכושל המעודד אנשים לשבת בבית ולקבל כסף במקום ללכת לעבוד ולתרום לחברה אלו נושאים שלפיד יכול להתמקד בקמפיין שלו, וחבל שהוא לא עושה זאת.
שלא נטעה לרגע, לפיד רוצה להיות ראש-ממשלה, אך הוא מבין שכדי להחליף את נתניהו, הוא כנראה יצטרך להתפשר ולהסכים לרוטציה בין שותפיו לגוש סער ובנט או לחלופין להיות ברוטציה עם אחד מהם (בהנחה ששניהם יתמידו בסירובם לשבת תחתיו בממשלה אחת). קשה לדעת אם שיטה זו תעבוד ביום הבחירות, אבל צריך להעריך את לפיד על האסטרטגיה שבה הוא נוקט.