הבחירות מתקרבות ואנחנו צריכים להחליט במי לבחור. החלטה היא אחד התחומים הכי קשים לכל אחד מאיתנו ואינסוף מחקרים בתחום תורת ההחלטות מנסים לנתח את הרציונל העומד בעת קבלת ההחלטה. על סמך מחקרו של חוקר הטבע קונרד לורנץ, אפרוחי אווזים הבוקעים מהביצה יוצרים קשר עם הדבר המתנועע הראשון בו הם נתקלים, עוקבים אחריו בדבקות ונשארים דבקים בהחלטתם. "לא רציונלי ולא במקרה" קרא פרופ' דן אריאלי לספרו וטען כי "נראה שמותר האדם מן האווז אין".
מערכת הבחירות הקרובה מאופיינת פעם נוספת בגישה של "רק לא ביבי" כאשר לא ניתנה אלטרנטיבה ברורה של מה כן. האם הרתיעה, הסלידה התיעוב או השנאה לנתניהו, באופן אישי, הם נימוק רציונלי בתהליך קבלת ההחלטות? אינני יודע על מישהו שגר עם נתניהו או נכנס איתו למיטה, למעט אישה אחת. היא צריכה לאהוב אותו. כל השאר צריכים לבחון מה טוב או רע נגרם להם באופן אישי ולמדינה בכלל משלטון נתניהו או אילו יתרונות האלטרנטיבה לנתניהו יכולה לספק.
המשטר בישראל הוא משטר קואליציוני. בהעדר מפלגה אחת שלטת, כל ראש ממשלה יהיה תלוי בהרכב קואליציוני, וככל שזה יהיה צר יותר, התלות בחבר הכנסת האחרון הופכת להיות לא סבירה. זכור לשימצה ח"כ אלכס גולדפרב ששינה עמדתו הפוליטית והעניק רוב להסכם אוסלו ב', בניגוד למצע המפלגה שבמסגרתה נבחר לכנסת. ראוי ורצוי שעם ישראל יחזק בבחירות הקרובות מפלגה גדולה, ולא משנה באיזה גוש, כדי שתהיה תלויה בפחות שותפות קואליציוניות. עלול להיות מצב בו סיעה של 4 ח"כים (מנסור עבאס?) תהפוך להיות לשון המאזניים ובעצם תנצח בבחירות בסחטנות לא רציונלית ולא רצויה. דיקטטורת המיעוט.
כדי לסייע בתהליך קבלת ההחלטה אנתח להלן מספר אפשרויות.
יאיר לפיד - מוביל באופן ראוי די הרבה שנים, מפלגה ("טוטליטרית") בראשותו. מתנסח ברהיטות, בעל כריזמה אישית, ובעל נסיון כפרלמנטר. נסיונו כשר האוצר לא היה מוצלח ורוב שנות כהונתו בפוליטיקה היה באופוזיציה. ישיבה על הטריבונה והעברת ביקורת, הגם שלעיתים היא צודקת וראויה, איננה ערובה ליכולת ביצוע. יתר על כן, יאיר לפיד לא הצליח לקיים לאורך זמן את כחול לבן שהייתה קואליציה של ארבעה מנהיגים, כל אחד עם יומרות ומעמד אישי. המפלגה שנטעה תקווה להחלפת השלטון, התרסקה באופן מביש. האם לפיד יוכל להנהיג קואליציה בה יהיו גדעון סער, בנט וליברמן שכל אחד מהם בטוח שהוא הכי מתאים להיות ראש הממשלה. כל אחד מהנ"ל יהיה "חתרן בלתי נלאה" תחת לפיד וזו תהיה קואליציה בלתי אפשרית שהדבק היחיד שלה הוא "רק לא ביבי". אם היא תיבחר, למחרת היום היא תצטרך להגיד מה כן, אבל אז אין כל סיכוי לקונזנזוס, מה גם שבנט ומיכאלי, ואחמד טיבי לא רואים עין בעין את הדברים.
והמפתיע מכל, לאחרונה, כאשר לפיד מצטייר כראש הממשלה האלטרנטיבי, הוא קיבל פיק ברכיים, נבהל ממעמדו, ובהבדל מהצהרותיו לאורך שנים כי הוא יהיה ראש הממשלה, לאחרונה הוא טוען כי "לא חשוב מי יהיה ראש הממשלה". האם בכוונתו להעביר את התפקיד למישהו אחר אם הוא ייבחר?
נפתלי בנט - טוען שהוא ימינה מהליכוד, אז לא סביר שיחבור ויחזק מפלגות שהן שמאלה (ורחוק שמאלה) מהליכוד. בנט (כמו סער וליברמן) הוא מנפגעי נתניהו וכאלו יש הרבה. נתניהו לא סופר אף אחד, וגדולי מתנגדיו היו בעבר מגדולי מקורביו. העמדות של בנט, הקוראות לסיפוח והחלת ריבונות הן טובות כל עוד נאמרות מהטריבונה. אריק שרון, אבי ההתנחלויות וקיצוני ימני, אמר לאחר בחירתו כי "דברים שרואים מכאן (מכסא רה"מ) לא רואים משם (מהטריבונה)" והיה לגדול מפרקי ההתנחלויות ומחזירי השטחים תמורת כלום. עמדותיו הניציות של בנט לא יכולות לחבר אותו עם מפלגת העבודה, מרץ, המשותפת ואפילו לא עם לפיד. שיתוף אידיאולוגי יכול להיות רק עם סער וליברמן, כאשר שלושתם מתיימרים לייצג אותו רציונל אידיאולוגי. הצבעה לבנט, בסבירות גבוהה תהיה הצבעה לממשלת נתניהו, אם כך עדיף להצביע למקור ולהפחית את תלותו בשותפות קואליציונית.
גדעון סער - מנפגעי נתניהו. הקים רשימה שעם הזמן מתבררת כחסרת מסר מרכזי חדשני. סער אומר את מה שאומרים לפיד ובנט וגם הליכוד, אז מה היתרון בבחירתו? סער יגרום לפיצול הקולות במחנה מתנגדי נתניהו. בתחילה השמאל חשב שסער יאגף את נתניהו מימין ולכן תמכו בו, לאחר שהבינו שאין לו מסר התמיכה ברשימתו יורדת בסקרים כי אין בה תקווה למרות שמה. אם סער יותר ימני מהליכוד, אז יש שם את בנט. אם הוא כמו הליכוד, אז יש את הליכוד. ואם הוא משמאל לליכוד, אז יש את לפיד. סער ניסה להיבנות מהתיעוב לנתניהו, ובגלל גחמות אישיות הקים מפלגה "אישית" לחלוטין כדי להילחם באיש שניצח אותו בפריימריז הדמוקרטים בליכוד.
גדעון סער, פוליטיקאי מנוסה, כיהן במספר תפקידי שר, היה מזכיר הממשלה וללא ספק איש מוכשר. עשה טעות פטאלית כאשר חתם במשחק ילדותי על נוסח לפיו לא ישב בממשלת נתניהו וסתם את הגולל על אפשרות שינהיג את הליכוד או את המדינה. סער, חסר כריזמה מנהיגותית "לא עובר מסך" ולכן חלומו להוביל את הגוש "רק לא ביבי" ולהיות ראש הממשלה, מתפוגג.
אביגדור ליברמן - למרות היותו (בעת כתיבת שורות אלו) ראש הרשימה הקטנה, הוא פוליטיקאי מנוסה, מצטייר כבולדוזר למרות שגם בשנים בהן היה בעמדת עשייה, לא השאיר חותמו בשום תפקיד. מתנסח רהוט בדרך כלל כאופוזיציונר ונשאר תחום בקבוצת בוחריו המסורתיים. בסיטואציה מסוימת, בה לא תהיה הסכמה בין לפיד, בנט וסער, מי יהיה המוביל, יכול ליברמן לגרום לכך שהוא יהיה מועמד "הפשרה" ביניהם. האם יסתדר עם מרב מיכאלי? עם איימן עודה? בתיעובו לנתניהו הוא יהיה מסוגל לחבק גם אותם.
הערבים - לטובתם, הם צריכים להפסיק להצביע למשותפת. הצבעה למשותפת היא הצבעה למפלגה אופוזיציונית, חסרת השפעה שלא יכולה לתרום לציבור בוחריה דבר. זו הצבעת התרסה שאומרת אנחנו מיעוט ויש לנו קול בכנסת, אך אין בה שום תרומה לקידום החברה הערבית. הגיע הזמן שהערבים יבינו את מה שהחרדים מבינים היטב. רק ישיבה קרוב לעטיני השלטון יכולה לקדם אותם. הצבעה למשותפת היא כמו כריזה במגאפון בכיכר העיר "אנחנו מיעוט מופלה". אז מה? הציבור הערבי החכם למד להצטרף לעשייה הלאומית, בתחום הרפואה, באקדמיה, במגזר הציבורי ובתחומים רבים. רק הפוליטיקאים שלו מנסים עדיין לשמור אותו כמיעוט מופלה. הצבעה של הערבים למשותפת היא טעות אמוציונלית ולא רציונלית. מי שעשוי להפתיע וגם לקדם את האוכלוסייה הערבית הוא דווקא מנסור עבאס שיכול להגיע למעמד לשון המאזניים הבין גושי "ולנצח בבחירות".
בנימין נתניהו - אולי האיש הכי שנוא במדינה עם 75% שאינם מצביעים עבורו וחלקם (כ-50%) ממש מתעבים אותו. אז מה? רובם, מעולם לא הצביעו עבור נתניהו והליכוד, כלומר הטיעון החדש של המשפט איננו רלוונטי להצבעתם. הוא רק יצר להם צידוק מוסרי נקודתי. את יכולותיו של נתניהו צריך לבחון תחת השאלות הבאות: האם הוא בעל יכולת לנהל קואליציה? האם המצב הביטחוני של המדינה סביר? האם המצב הכלכלי של המדינה סביר? האם המצב המדיני של המדינה סביר? האם חל שינוי חיובי מול העולם הערבי? האם לכולם יש חינוך? האם לכולם יש שירותי רפואה? האם החנויות, הסוּפֶּרים, נתב"ג, המסעדות, בתי הקפה, התיאטראות, הצימרים, אתרי הנופש וכו' מלאים בהמוני בית ישראל? למעט בתקופת הקורונה, שגם בה נרשמה הצלחה עם השגת החיסונים, רוב עם ישראל ממש חוגג, חי מצויין ונהנה מהחיים. אנשים קונים נוסעים וחוגגים. אז מה כל כך רע? פתאום כל אחד נהיה צדיק ומוסרי - תומך במערכת המשפט - אבל חורץ בפסקנות את דינו של נתניהו ללא משפט. כמי שעוסק בניהול, הן בהיבט המעשי והן בהיבט האקדמי - אני ממליץ לבחון את הדברים בהיבט רציונלי ולא אמוציונלי ולקבל החלטה מושכלת ולא רגשית.
פעם הבחירות בארץ היו בין מפלגות ובין אידיאולוגיות. היום לא מכירים בכלל את חברי הרשימות או מצעיהן והבחירות הן בין מובילי הרשימות - משחק אישי ולא קבוצתי. בדקו איזה מועמד טוב לכם ולא איזה נחמד. ממילא לא תיפגשו אותו ולא תהיו חברים שלו. הוא צריך לעבוד עבורכם ולהביא לכם את התוצאות הכי טובות שאתם מבקשים לעצמכם ולמדינה. תצביעו - תשפיעו.