חשיבותה של התקווה בקרב ילדים ומתבגרים

ויניקוט (אצל כהן, 2020) ציין כי האדם נולד עם יכולת לתקווה. משמע שהאדם נולד עם היכולת כפוטנציאל להתפתח. התקווה מתפתחת מגיל צעיר, במקביל להתפתחות החשיבה ולהבנתו של הילד שיש תוצאות למעשיו ושהוא נושא פעולותיו (Creamer et al., 2009). התקווה מסייעת להתמודדות עם שלבי ההתפתחות השונים בדרך לממש את החוויות הטמונות במעבר בין שלב התפתחותי אחד למשנהו (לוי, 2020). סגנון התקשרות בטוח מהווה משאב חשוב התומך בהתפתחות התקווה, כלומר בחיפוש פתרונות בעת התמודדות עם אתגרים וקשיים בחיים ובגיוס אנרגיה אישית בהתמדה להשגת המטרות. צעירים עם סגנון התקשרות בטוח דיווחו על רמות תקווה גבוהות ובעקבות זאת על רמת מיטביות גבוהה יותר (Shorey, 2006). ילדים ומתבגרים עם רמות תקווה גבוהות נמצאו כמרוצים יותר מחייהם, בעלי הערכה עצמית גבוהה יותר, דיווחו על תמיכה גדולה יותר מהסביבה ועל לכידות משפחתית גבוהה יותר, בהשוואה לבני גילם עם רמות תקווה נמוכות (Zganec, 2011-Brajsa Merkas &). רמות תקווה גבוהות נמצאו קשורות להצלחה בלימודים (Kubota, 2015 Feldman &), לרמות נמוכות של בדידות (Mahon & Yarcheski, 2011, Yarcheski) ולרמות נמוכות של מעורבות בהתנהגויות מסכנות, כגון שימוש בסמים, ולרמות נמוכות של גילויי אלימות ותוקפנות (et al, 2020Demetropoulos Valencia ). תקווה נמצאה קשורה לשביעות רצון מהחיים. כלומר, ילדים עם רמות תקווה גבוהות גילו שביעות רצון גבוהה מחייהם (שוורץ-אטיאס, רונן-רוזנבאום וקרוליק, 2017). כמו-כן, תקווה נמצאה קשורה לתחושת קוהרנטיות, כאשר שתיהן נמצאו כתורמות ומקדמות מאמץ לימודי של התלמיד (Feldman, Einav & Margalit, 2018). במחקר שנערך לאחרונה נמצא כי תקווה קשורה הן לקוהרנטיות והן לשיפוט המוסרי של המתבגר. מתבגרים שדיווחו על רמות תקווה גבוהות, דיווחו גם על רמות קוהרנטיות גבוהות והפגינו שיפוט מוסרי גבוה בהתמודדותם עם דילמות מוסריות, בהשוואה לעמיתיהם עם רמות תקווה נמוכות (גרינבנק וזריהן וקנין, 2020). כמו-כן, נמצא כי ילדים ומתבגרים עם רמות גבוהות של תקווה מוכנים להשקיע מאמצים במשימות ואף מבטאים הנאה מיכולתם להתמיד ולהתגבר על תסכולים ולא לוותר. התקווה מסייעת להם להתמודד בהצלחה עם מצבי לחץ ותסכול ורגשות שליליים. ככל שהם מצליחים להתגבר על מכשולים, רמת התקווה עולה ומתפתחים הרגלים של "חשיבה עם תקווה" (מרגלית, 2014). בהקשר לילדים ומתבגרים עם לקות למידה נמצא כי הם מגלים רמות נמוכות של תקווה בהשוואה לבני גילם ללא הלקות. ממצא זה מיוחס לכישלונות החוזרים שילדים ומתבגרים אלה חווים במהלך חייהם בתחום הלימודי והחברתי (גרינבנק וזריהן וקנין, 2020;Idan & Margalit, 2014; Sharabi & Margalit, 2014). כפי שניתן ללמוד, התקווה מהווה משאב התמודדות חשוב ביותר, אשר מאפשר הסתגלות טובה, מקדם צמיחה אישית, וביכולתה לסייע לפרט להתייצב מול מצבים קשים ומאתגרים ולהניע אותו לעבר התמודדות מוצלחת. לפיכך, למערכת החינוכית תפקיד חשוב בפיתוח תקווה בקרב התלמידים, בעיקר בתקופה הנוכחית - תקופת משבר הקורונה, המציבה אתגרי התמודדות לא פשוטים בקרב התלמידים.

לטענת מרגלית (2014), ממצאי המחקרים בנושא התקווה מציבים אתגר לאנשי חינוך וטיפול בעבודתם לקידום שינויים במערכות החינוכיות והמשפחתיות. פיתוח תוכניות טיפוליות וחינוכיות לקידום תקווה בתחומי הלמידה והדעת, חיוני במטרה לתמוך בהפיכת הסביבות שבהן מתפתחים ולומדים ילדים ומתבגרים, לסביבות המקדמות הרגלים של חשיבה עם תקווה. מרגלית מוסיפה, כי ליועצים החינוכיים ולפסיכולוגים תפקיד מרכזי בקידום התלמידים, בהכשרת המורים ובייעוץ להורים, וכן בהפיכת בתי הספר לקהילות מקדמות תקווה. פדרוטי ועמיתיו Lopez, 2008)& Pedrotti, Edwards) הדגישו את הצורך לשלב בעבודתם של יועצים חינוכיים את נושא פיתוח התקווה של תלמידיהם. הם אף הציעו תוכנית מדורגת עם מספר שלבים. בשלב הראשון היועץ החינוכי מסייע לתלמיד לזהות מטרות בתחומי חייו השונים. בשלב השני התלמיד מדרג את המטרות שניסח, ובשלב השלישי התלמיד מתאר את הצעדים והדרכים להתקדמות להשגת המטרות. חשוב לבדוק אם המטרות אכן יישומיות וברות השגה, ואם אכן התלמיד יוכל להגיע אליהן. בנוסף, חשוב לעודד את התלמיד לעשות שימוש בדיבור עצמי פנימי להגברת המוטיבציה שלו להגיע למטרות, כגון: "אני אדם מוצלח", "יש לי יכולת להגיע למטרה", "אני מסוגל", "אני לא מוותר". לאימון ושימוש בשפה של תקווה ניתן להסתייע ביומן לכתיבת האמירות. היועץ החינוכי מנחה את התלמיד לחשוב על קשיים ומכשולים שעלולים להופיע בדרך למטרות ועל דרכים להתמודד איתם. פדרוטי ועמיתיו מציעים אפשרות נוספת לקיום קבוצה של תלמידים בה עובדים על פיתוח התקווה באמצעים שונים, כגון: ניתוח סיפורים על ילדים ומתבגרים בעלי רמות גבוהות של תקווה, משחקים או שימוש במצלמה לתיעוד "רגעי תקווה". אין ספק שבעבודה עם ילדים ומתבגרים במסגרת החינוכית על פיתוח התקווה יש לשלב את נושא הצבת המטרות. נושא הצבת המטרות חיוני בהתמודדות עם אתגרי החיים בצורה מיטבית. בן שחר (2017) מציין כי אנשים שמציבים לעצמם מטרות נוטים להצליח יותר מאנשים שאינם עושים זאת. מטרות משדרות לעצמנו ולזולתנו את האמונה שיש לנו הכוח להתגבר על מכשולים. כשמציבים מטרה יוצרים מציאות של תקווה. עבודתם של פסיכולוגיים ויועצים חינוכיים חשובה מאוד בפיתוח התקווה, אך לא פחות חשובה עבודתם של המורים שעובדים באופן קרוב ויומיומי עם התלמידים. רמות התקווה והקוהרנטיות של המורים מהוות גורם המשפיע על תחושת מסוגלותם לקדם ולהבטיח את הצלחתם של תלמידיהם (Levi, Einav, Raskind, Ziv & Margalit, 2013). לפיכך, מורים אלה זקוקים אף הם לתמיכה וליווי בפיתוח התקווה שלהם כדי לעבוד עם תלמידיהם בצורה מיטבית. מורים משמעותיים מקדמי תקווה בקרב תלמידיהם צריכים להפוך את כיתותיהם למעוררות מוטיבציה ועניין. ראייה הוליסטית של התלמיד תסייע למורה לבנות תוכנית לימודים ודרכי הוראה מותאמות המתייחסות לא רק לפן הלימודי, גם לפן הרגשי-חברתי Levi, Einav, Ziv, Raskind & Margalit, 2014)). תפקידו של המורה בפיתוח התקווה חיוני, שהרי הוא הדמות המשמעותית המקיימת דיאלוג עם התלמיד, יכול לזהות את כוחותיו ולהעצים אותו. חשיבות יתרה יש למורה בעבודתו עם תלמידים עם לקות למידה. כפי שצוין, נמצא כי תלמידים אלה בעלי רמת תקווה נמוכה, הם מתקשים יותר להניע את עצמם לפעול להשגת מטרות בחייהם ולראות את המכשולים בחייהם באור חיובי ומאבדים את התקווה והרצון להצליח. תלמידים עם תקווה נמוכה יתקשו לגייס כוחות להתמודד עם קשיים, יתקשו להאמין בסיכוי לשינוי וביכולתם להצליח ויבטאו ייאוש. תפקידנו לסייע להם לחשוב תקוותית, חשיבה שטומנת בחובה אפשרות לבנות מסגרת של אמונות ומחשבות שיהוו הגנה ויאפשרו לתלמיד להמשיך להתמודד, להתאמץ, לגלות מוטיבציה, להאמין ביכולתו להצליח ולהגיע למטרות שהציב לעצמו. תפקידינו מקבל משמעות רבה יותר בתקופה שאנחנו עוברים כיום - תקופת משבר הקורונה. הספרות המחקרית מדווחת על עלייה משמעותית בתקופה זאת ברמות החרדה בקרב ילדים ומתבגרים (Power, Hughes, Cotter & Cannon, 2020). לדברי רדליך עמירם (2020) בתקופת משבר הקורונה התקווה יכולה לשמש כתרופה מועילה נגד פחדים וחרדות. החשיבה התקוותית עשויה לסייע להתמודד עם הפחד של הלא נודע וחרדות הקיום, והתפקיד שלנו להוביל את הילדים והמתבגרים לחפש ולפתח אותה. הולנד (2020) מוסיף, כי בתקופה הנוכחית אנו חווים תחושת אובדן המשמעות המובילה להנמכה ביכולת ליצור, ליזום ולחדש ולחוסר תכלית בחיים. התקווה כוללת אמון בעתיד, יכולת לחוש את הייעוד וחיזוק החוסן האישי המאפשר להגיע לייעוד זה. כל אלה חיוניים בתקופת הקורונה (כהן, 2020). אין ספק שפיתוח התקווה בקרב תלמידנו בתקופה זאת הכרחית להצבת מטרות בהתמודדות עם המצב בצורה טובה יותר. לסיכום, נושא פיתוח התקווה הוא נושא מהותי בעבודתנו כאנשי חינוך וטיפול. מסגרת בית הספר היא מקום אידאלי לעבודה על נושא זה עם תלמידים - ילדים ומתבגרים. התקווה נמצאה קשורה ליכולת הסתגלות טובה, להצלחה לימודית, לתחושת קוהרנטיות גבוהה, לשיפוט מוסרי גבוה, לרמות אלימות, בדידות ודיכאון נמוכים, לשביעות רצון גבוהה מהחיים ובכלל לחיים באיכות טובה יותר. ילדים ומתבגרים חייבים לפתח מודעות לנושא התקווה ולקבל הכוונה בבניית חלום, הצגת מטרות, יכולת בחירה, תכנון וקבלת החלטות לגבי דרכי פעולה, זיהוי הכוחות הפנימיים וחשיבה על העתיד. בתקופה אותה כולנו עוברים כעת - תקופת משבר הקורונה, העבודה שלנו עם הילדים והמתבגרים בבית הספר מקבלת משמעות רבה יותר וחיונית עוד יותר במטרה להוביל אותם לחיים מיטביים עם עצמם ועם סביבתם.