משה דיין היה חכם. לא סתם, הוא היה חכם מאוד. כאשר נכנס בשערי ירושלים הפנה חכם אחר, מאיר שמגר, את שימת ליבו והזהיר מפני הנפת דגל הכחול-לבן על הר-הבית. דיין הורה להסיר את הדגל שתלו הצנחנים וחתר להסדר ממותן. כל אחד הבין בעיצומם של הימים המשכרים עם "ירושלים של זהב" לנעמי שמר כי הר-הבית הוא סיבוך בינלאומי. העולם שתק את אחיזתנו בהר מפני שלא ביטלנו את ייצוג ירדן באל-אקצה ובכיפת הסלע.
דיין וטדי קולק - עוד חכם - גילחו את שכונת המוגרבים ובישרו לעולם כי לא ניסוג עוד מהזכות להתפלל בכותל המערבי. אך גילו גם רגישות כלפי האויב המתוסכל. כאשר אמרו להם כי חיילים ירדנים נהרגו בקרב עם הצנחנים הישראלים עודדו דיין וקולק את הערבים להקים יד לזכרם של הנופלים בקרב גם מהצד שלהם של המתרס.
אז הזהירו את דיין שלא יעז לפתוח את המעברים בין שני חלקיה של ירושלים מחשש לטרור ערבי. הוא לא שמע בקולם וסילק את המחסומים, והנה "עיר שחוברה לה יחדיו" ו"חזרנו את בורות המים" אבל בלי שיכרון. ד"ר יעקב הרצוג ומשה ששון עיבדו תוכנית שנגנזה לבינאום ההר. יגאל אלון הגה הצעה להקים גשר עילי אל ההר, שיאפשר לערבים להגיע לאל-אקצה בלי לעבור בידוק ביטחוני של כוחות ישראלים.
לראות, ולזכור ולא לשכוח, ולהתבונן בהסתה ובנוקשות של בנימין נתניהו, שיש לו יד ואחריות רחבה לאירועים אשר פקדו את ירושלים, והוא גרם לדרדור כה חמור ביחסים. דווקא אמנון אברמוביץ' ניסה לסנגר עתה על ביבי שמנע מצה"ל פעולה צבאית רחבה כלפי עזה הנקשרת לירושלים, ומכאן הסיק שגם עתה לא היה מעוניין במערכה. אך הצדק היה עם דנה ויס שהגיבה כי אז ביבי עוד קיווה, שיוכל להרכיב ממשלה ושום מערכה צבאית לא יכלה לסייע לו. עתה הוא כבר רוצה רק למנוע הקמת ממשלה בראשות נפתלי בנט, והאינטרס למנוע ירי כה מאסיבי התחלף באינטרס לירות עוד ועוד כדי לא לשמוט את השלטון מידיו.
אז מה ביבי רוצה? תומכו הבולט בעבר, ראש הסגל שלו יואב הורוביץ פרש מתפקידו וצוטט במאמר של יוסי ורטר בהארץ: "הנזק שנתניהו מתכנן לגרום למדינה, לדמוקרטיה, למערכת המשפטית ולכל מה שנבנה כאן ב-70 שנה על-מנת להימלט ממשפטו הוא חמור ונורא יותר מכל מה שהייתה גורמת לנו המלחמה הקשה ביותר..."