זו לא הפעם הראשונה שישראל מוצאת עצמה מותקפת על-ידי אויבים מבפנים ומבחוץ בו זמנית. ידענו ימים קשים מאלו. ימים של איומים וסכנות חמורים פי כמה ושל אבידות גדולות לאין שיעור מאשר באירוע הנוכחי. לא פעם אחת קמו עלינו אויבינו לכלותינו ובכול פעם יכולנו להם. גם כאשר היינו חלשים הרבה יותר מהיום ניצחנו וגם הפעם ננצח.
לאלו שנשבו באווירת הנכאים והדכדוך שמפזרים אמצעי התקשורת. לאלו שקונים את הסיפור השקרי שאין פתרון, שאויבינו חזקים מדי, שהציבור הישראלי מיואש, שחוק, עייף ורוצה רק שקט ושישראל לא מוסרית, חלשה ומבודדת, אני מציע לפקוח את העיניים ולראות את המציאות נכוחה. אין תנועה לאומית צודקת יותר מהתנועה הציונית. אין מדינה מוצלחת יותר במזרח התיכון מאשר ישראל שלנו. מאז ששבנו לארץ אבותינו הותקפנו פעמים רבות ובכול פעם ניצחנו ויצאנו מחוזקים. החיים בכול המדינות מסביבנו: לבנון, סוריה רצועת עזה ואפילו מצרים וירדן הם גיהינום בהשוואה למצב אצלנו. מסביבנו עוני, דיכוי, חורבן ומוות בעוד שישראל פורחת ומשגשגת.
אלו שחיים במציאות מדומה וסבורים שנצחון נמדד בתמונה של טיל פוגע בבית או בסרטון שבו יהודים בורחים לחפש מחסה, משלים את עצמם. החיים האמיתיים לא מתרחשים באולפני הטלוויזיה אלא ברחוב. ניצחון אמיתי נמדד במציאות שהוא משאיר אחריו. אחרי כל סבב לחימה אנחנו חוזרים לחיינו הרגילים: עובדים, בונים בתים, מקימים משפחות, חוגגים ומתווכחים. אויבינו לעומת זאת תקועים בהרס, שנאה ואלימות. אנחנו בונים מגדלים והם חופרים מחילות. פנינו אל העתיד והם חולמים על תהילת עבר שחלפה ולא תשוב עוד. ילדינו מכים שורשים בארץ וילדיהם מחפשים דרך להגר לאירופה. אנו חיים ב-2021 והם עדיין ב-1948 או 1967. אנחנו בונים והם הורסים. אנחנו דבקים בחיים והם בפולחן המוות.
עד כה החמאס לא הפתיע באף אחת מיכולותיו. למרות ירי אלפי רקטות ולמרות שכול פגיעה בנפש ובגוף כואבת, הנזק שנגרם אינו גדול. כוחו העיקרי של החמאס הוא ביכולתו לספוג אבידות ולסכסך בינינו אבל גם יכולת זאת קרובה למיצוי. ישראל לעומת זאת מנהלת מבצע צבאי מסודר ויעיל ומפתיעה ביכולתה לצוד את מנהיגי המחבלים ובעיקר יוזמת ולא נגררת.
לאלו שמפקפקים בכושר העמידה שלנו וביכולתנו לנצח כדאי להפנים: מדינת ישראל נלחמת עם יד קשורה מאחורי הגב מבחירה. החמאס יכול להציק לנו ולהפחיד אותנו אבל אין לו שום סיכוי לנצח. כל מה שנשאר לחמאס זה להתקפל ולנהל משא-ומתן על תנאי תבוסתו. אויבינו צריכים להפנים שאם חס וחלילה נעמוד עם הגב אל הקיר ונסיר את הכפפות לא תישאר ברצועת עזה אבן על אבן והיא תיהפך למגרש חנייה רק בלי המכוניות. אני מקווה בשבילם שלא נגיע לכך אך על אויבינו לדעת שיש לנו את היכולת לכך ואת האומץ לבצע זאת אם רק ניאלץ.
קיים מיעוט אלים בקרב תושבי ישראל הערבים שלוקה בשיכרון כוח ובחזיונות שווא על סילוק היהודים מארצם. לאלו אני אומר. עם ישראל חי וכשצריך גם בועט. אתם עושים טעות טקטית שעלולה להתגלות כאסטרטגית. אנחנו רבים מכם, חזקים מכם, נחושים מכם, חמושים יותר ועקשנים פי כמה מכם ובעיקר מאמינים בצדקתנו. אומנם ידנו האחת מושטת לשלום אבל ידנו השנייה אוחזת בחרב. אלו שרוצים לקשור גורלם בגורלנו יתקבלו בברכה. מצד שני אלו שמטיפים או פועלים לקדם שואה יהודית שנייה עלולים להוביל את עצמם ואת עמם לנכבה שניה.