הערב הזה, לראשונה בחיי, חשתי בושה נוראה. אותם בריונים המכנים עצמם יהודים, אחדים אפילו מחללים את הכיפה לראשם ומטמאים את הדגל הישראלי שנושאים בגאווה או מתעטפים בו כבטלית. אני מסתכלת בחרדה הולכת וגוברת לא בטילים המופנים אלינו מעזה אלא בחבורה גדולה של בריונים שהגיחו מאי שם, המתקראים "לה פמיליה"...
אני מאשימה את ראש הממשלה שלא פעל להוציאם מחוץ לחוק כאשר איפשר להם להמשיך לזעוק: מוות לערבים במגרשי הכדורגל. שלא הוציא חבורה זו מחוץ לחוק. מאשימה אותו על שלא הכריז על עוצר או על סגר כאשר ידע שיתכנו מהומות בירושלים, כאשר תתקיימנה תפילות ענק הן במסגד אל-אקצה והן בכותל המערבי.
אני מאשימה אותו על שאיפשר וליבה במשך שנים שנאה כלפי תנועות השמאל והפך כל מפלגה שאינה המפלגה בראשה הוא עומד "לשמאלנית" המוקצה בעיניו והמושמצת. כאילו לא תרמו להקמת המדינה בפלמ"ח ובהגנה, חלקם בלח"י ובכל מערכות ישראל. כאילו לא הקימו את הקיבוצים והמושבים שהבטיחו את הגבולות וסללו את הדרך להקמת המדינה ב-1948.
כאשר שכח את יסודות תנועת ז'בוטינסקי שהאמין בדו-קיום ובהנהגה יהודית ערבית שתתחלף בתפקידי המפתח: נשיא וסגנו יהודי וערבי ולחלופין, וכך ראשי העיר ירושלים. כאשר יזם את "חוק הלאום" המפלה.
אותם בריונים מעולם לא למדו ולא שמעו על השיר: שתי גדות לירדן ואת המשפט החשוב כל כך: "שם ירווה לו מנחת ואושר, בן ערב בן נצרת ובני, כי דגלי דגל טוהר ויושר יטהר שתי גדות ירדני"... זה היה באותם ימים שהמאבק היה להקים מדינה עברית ולשחרר אותנו מעול הבריטים.
אתמול בלוד ראינו כולנו כיצד צעירים ערבים שורפים מכוניות, מנפצים עסקים של יהודים ובוזזים אותם. חשבתי על ליל הבדולח... ומשטרה לא הגיעה מיד לפזרם. מדוע? הכיצד?
והיום בחורים, נערים יהודים נכנסו ליפו, המשיכו לבת ים ושם נהגו כמו האספסוף הבריוני מלוד. ושוב נזכרתי מהתמונות של ליל הבדולח בגרמניה הנאצית. הם הגדילו לעשות ותפשו נהג שניסה לברוח מהאספסוף, ניפצו את מכוניתו גררו אותו ממכוניתו והחלו להכותו בפראות מעוררת פלצות. למרות שהמשטרה הוזעקה ומד"א נקרא למקום, עברה שעה ארוכה והמשיכו להתעלל ולהכות ולבעוט בבחור המסכן השוכב ברחוב. גם כאשר נמצאו צעיר או שניים שניסו לעזור לו ולהרחיקם, הרחיקו אותם בכוח והמשיכו במעלליהם. כמעט ופגעו בשדרן שניסה באומץ רב לדווח על האירוע בפרוטרוט, הפריעו לו ולא הסתירו את פניהם. והמשטרה טרם הגיעה. בנס לא היכו את השדרן האמיץ מכות רצח.
החינוך בישראל נכשל אם כך נוהגים צעירים יהודים משולחי רסן וספוגים בשנאת האחר. כאשר מתרחשים אירועים דומים בצרפת או בברוקלין או בבית כנסת בפנסילבניה, כל החברה העולמית רועשת ובצדק רב. ואילו בישראל, בעיצומה של מלחמה במרחבי ישראל, משטרת ישראל כשלה. מד"א כשל. ראש העיר של בת ים עם רב נכבד ונשוא פנים שהופיע לבסוף, כשלו. אך בעיקר מי שגרם לשנאה הוא האיש היושב עדיין על הכסא בבלפור.