אל-אקצע
במשך עשרות שנים התנועה האיסלאמית הצפונית מסיתה נגד ישראל בטענה שאל-אקצה בסכנה. גם הרשות הפלשתינית משתמשת באל-אקצה למאבק בישראל ולאחרונה הצטרף גם החמאס למאבק למען אל-אקצע. קל מאוד לגייס המוני מוסלמים לנושא דתי כה רגיש. אבל, מה מוזר, אל-אקצה "חיה ונושמת" וישראל לא סגרה אותה. המסקנה המתבקשת היא שגורם ערבי בישראל המעוניין בתקיעת טריז בין ערביי ישראל למדינת ישראל הפך את אל-אקצה לאמצעי לזרוע פירוד בעוד שהרשות הפלשתינית והחמאס משתמשים באל-אקצה במאבקם נגד מדינת היהודים.
שיח' ג'ראח
בשכונות הערביות סביב ירושלים יש בתים של יהודים שברחו מבתיהם בפרוץ מלחמת העצמאות וערבים מקומיים נכנסו לגור באותן דירות. גורמים בימין הקיצוני הישראלי מנהלים מאבק מזה שנים כדי להחזיר את הבתים לבעלות יהודית. הפעולה הזאת מעוררת תסיסה וזעם בקרב ערביי מזרח ירושלים אבל גם ברשות הפלשתינית ובהנהגה הערבית-ישראלית. אין ספק שהערבים שהשתלטו על הבתים היהודיים הם פולשים לרכוש לא להם. אבל, למען ההגינות יש להודות שגם בתחומי הקו הירוק יש בתים של ערבים שברחו עם פרוץ מלחמת העצמאות ויהודים נכנסו לגור בהם.
נושא הרכוש היהודי והערבי הזה חייב להיפתר במסגרת מו"מ בין ישראל לרשות הפלשתינית ולא באופן חד-צדדי על-ידי גורמי ימין קיצוני. למרבה הצער, ממשלות נתניהו נתנו ונותנות גיבוי למאבק הימין הקיצוני ב"מתנחלים הערבים".
השביתה הכללית מטעם ההנהגה הערבית בישראל
שביתה זאת היא מיותרת לחלוטין ורק עשוייה להחריף את המשבר בין יהודים לערבים. המהומות שאירעו במספר ערים מעורבות מהצד הערבי אורגנו, כפי שהתברר ודווח בתקשורת, על-ידי גורמים שוליים בחברה הערבית, בעיקר עבריינים הידועים למשטרה. גם המהומות מהצד היהודי אורגנו על-ידי גורמים שוליים מהימין הקיצוני בתמיכתו "המוסרית" של ח"כ בן-גביר, שזכה להיבחר בעזרתו האדיבה של ראש ממשלת ישראל.
המהומות בהר-הבית בסיסמת אל-אקצע בסכנה היו תוצאה של הסתה מטעם החמאס שהחליט לצרף את ירושלים למאבקו בישראל. בקיצור, במקום להוקיע שריפת בתי כנסת כפי שעשה יו"ר רע"ם החליטה המנהיגות הערבית לתת גיבוי להסתה החמאסית במזרח ירושלים. לסיכום, אל-אקצע איננה בסכנה ואת המאבק בשיח' ג'ראח יש לנהל בבתי המשפט ובמו"מ עם ממשלת ישראל ולא בכיכרות.
המיתוס שירושלים הייתה מאז ומעולם עיר ערבית
ממחקר שערכתי בנושא גיליתי שלטיעון זה אין בסיס בעובדות. ירושלים הייתה יותר שנים יהודית מאשר מוסלמית. על כך, ראה 2 מאמרים בידיעות מס.1.
האחראים למצב
יש שני צדדים המחבלים בדו-קיום ערבי-יהודי ומונעים פתרון של שתי מדינות לשני עמים: המדיניות של ממשלות ישראל בראשות נתניהו והמדיניות של הרשות הפלשתינית והמפלגה הערבית המשותפת. ממשלות נתניהו פועלות למניעת הקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל וכל עוד נתניהו והימין בשלטון דבר לא ישתנה. ואילו הרשות הפלשתינית מכריזה, מצד אחד, שהיא בעד פתרון של 2 מדינות, אבל מנהלת הסתה נגד זכותם של היהודים למדינה בטענה שהיהודים גזלו מהפלשתינים את אדמתם, מצד שני. כל עוד תימשך ההסתה במערכת החינוך ובתקשורת תמיד יהיו צעירים פלשתינים שינסו לרצוח יהודים. כמו-כן, אי-אפשר לדבר על דו-קיום בין פלשתין לישראל ובו-זמנית לנהל באונסקו מאבק לחיסול כל זיקה בין יהודים לארץ ישראל על-ידי החלטות נגד מקומות קדושים ליהדות כמו קבר רחל, הר-הבית ואפילו הכותל המערבי. המפלגה הערבית תורמת אף היא את חלקה במדיניותה הפוגעת בהשתלבות ערביי ישראל.
כתוצאה מהבחירות האחרונות החל להתחולל שינוי ביחס הערבי למדינה כאשר יו"ר רע"ם שינה את סדר העדיפות וקבע ש"עניי עירך קודמים", כלומר שיש להעמיד את האינטרסים של החברה הערבית בישראל לפני התמיכה במאבק הפלשתיני נגד ישראל. למרבה הצער, ההסתה החמאסית במזרח ירושלים עצרה את התהליך כאשר בריונים ערבים והימין הקיצוני הישראלי הבעירו את המצב הרגיש בערים המעורבות.
הערה אישית
אינני שייכת לימין ואני בעד שתי מדינות לשני עמים, כולל הכרה הדדית בזכות ההגדרה העצמית של כל צד. כמו-כן, אני בעד שוויון אזרחי מלא לערביי ישראל.