ש: אז מה קרה דווקא כעת שגרם לערביי ישראל לצאת ולהתפרע? "דיסוננס הוא תופעה אנושית מאוד מוכרת, כאשר בחברה הערבית, ובחברה הערבית בישראל בפרט, תופעה זו מופיעה בעוצמה דרמטית אפילו יותר. הערבים בישראל חיים בדיסוננס: היות שהם מכירים בכך שהעולם הערבי הוא כישלון, כפי שכבר הוכח במהלך האביב הערבי, הרי שהם מעוניינים להשתלב במסגרת מדינת ישראל הנתפסת בעיניהם כמדינה מצליחה. מצד שני, אותם ערבים ממש, אלו שמעוניינים להשתלב, בוחרים את ההנהגה שלהם על סמך מפלס השנאה שזו משתדלת להפגין כלפי מדינת ישראל. בעיניהן של האליטות הערביות בישראל, מדינת ישראל היא פרויקט בלתי לגיטימי שנולד בחטא, פרויקט שיש להחריבו באמצעים שונים כגון זכות השיבה. הדיסוננס מתבטא בכך שאותם ערבים שהיו מעוניינים להשתלב, בוחרים את ההנהגה שלהם מתוך המגוון הדוחה של ההנהגה הפוליטית הערבית, המציע, למעשה, בחירה בין הזדהות עם ערפאת, לבין הזדהות עם אסד או עם האחים המוסלמים. ערביי ישראל יודעים טוב מאוד שאילו הם היו נאלצים לחיות תחת שלטון פלשתיני, או בכל מדינה ערבית אחרת לצורך העניין, חייהם היו הופכים לגיהינום. כשליברמן הציע להעביר את אום אל-פאחם לשליטה פלשתינית (לאחר השתתפות המונית בהלווית מחבל שנערכה באזור בשנת 2018- י.כ.) תושבי אום אל-פאחם הראו חרדה אותנטית מכך שזה עשוי באמת לקרות. הם נמצאים בדיסוננס שבמסגרתו הם משתדלים לקלל ולשאוף לחורבנה של מדינת ישראל, תוך כדי שהם מקווים כל העת שמשאלת ליבם לעולם לא תתקיים". הנהגה ערבית מופקרת שיפטן מצביע על ההנהגה הפוליטית והחברתית של ערביי ישראל כאשמה באירועים: "ההשתוללות הפוגרומיסטית בלוד, בגליל ובנגב אינה דבר חדש, אלא שכעת היא קיבלה לגיטימציה מההנהגה הערבית בישראל, אשר קראה דרור לאלימות מתוך הערכה מוטעית שהיהודים יכילו את ההתנהגות הזו. כאן הם טעו: כתוצאה מהפוגרומים האלו, היהודים קיבלו תזכורת לגבי אופיה של החברה הערבית, כפי שלפני עשרים שנה, באינתיפאדה השנייה, היהודים קיבלו תזכורת לגבי אופיה של החברה הפלשתינית. כפי שהאינתיפאדה השנייה הייתה קריאת השכמה עבור הציבור היהודי להתעורר מההזיה הלאומית של הפיכת הפלשתינים מאויב לאוהב, כך הלקח של היהודים מהשבוע האחרון הוא שיש להתייחס לציבור הערבי בישראל, הבוחר מרצונו בהנהגה המעודדת (או לכל הפחות לא מגנה) התנהגויות של פוגרום וביזה נגד יהודים, במידה רבה יותר של חשדנות. היות והיחס של הציבור היהודי לציבור הערבי בישראל נקבע על סמך התנהגותם של הערבים, הרי שההתנהגות הפוגרומיסטית הזו, והיחס המעודד של ההנהגה הערבית כלפי אותה התנהגות, הובילו לכך שיחסם של היהודים כלפי הציבור הערבי כאל "חפץ חשוד" יגבר. את זה המנהיגות המופקרת של ערביי ישראל לא הביאה בחשבון. התמיכה הציבורית הערבית באלמנטים רדיקליים, ששם הקוד שלהם בחברה הערבית הוא ה"צעירים", היוותה למעשה קריאת השכמה עבור הציבור היהודי. בציבור היהודי מודעים לכך שהערבים ברובם לא מעוניינים לאמץ דרך רדיקלית, אך מצד שני, היהודים מודעים גם לכך שהסולידריות השבטית והיעדר הביקורת הפנימית בחברה הערבית לא יאפשרו לערבים להסתייג מאותה רדיקליות". ציוצים ו"צעירים" בכדי לאשש את טענותיו לגבי התנהלותה של ההנהגה הערבית בישראל, מצטט שיפטן ציוץ עדכני המיוחס לדמות פוליטית מוכרת ומשפיעה ביותר בחברה הערבית בישראל. בציוץ, משבח ומקלס הכותב את ה"שבאב". כלומר, את אותם "צעירים" המשתתפים בהתפרעויות. שיפטן לא ממהר לקפוץ למסקנות. התרגום לציוץ המקורי בערבית יכול להשתמע לשתי פנים, ובכלל, בעולם של "פייק ניוז", מי יודע אם מדובר בציוץ אמיתי. כמה שעות אחר כך מתברר כי מדובר בציוץ אותנטי לחלוטין. את שיפטן זה ממש לא מפתיע. נא לא לקלל כשאני שואל את שיפטן האם ההתפרעויות מוכיחות שפתרון שתי המדינות איננו ריאלי, הוא דורש ממני להפסיק להשתמש במילה "פתרון". "אם אתה לא תפסיק להשתמש במילה "פתרון", אני אתחיל להשתמש במילה "אידיוט"", הוא מבהיר בנחרצות. "אין כאן פתרון, יש כאן צורך להביא את המצב השלילי לכדי רמה נסבלת. כמו שאין פתרון לעוני או לפשע, כך גם אין "פתרון" לטרור". ש: ההתפרעויות מוכיחות שגם אם אי-פעם נגיע להסדר כלשהו עם הפלשתינים, עדיין ישנה אפשרות שתפרוץ אינתיפאדה נוספת מצד ערביי ישראל. הלא כן? לא, מכיוון שהתקוממות שכזו תדוכא מיד. והם גם לא ינסו. מה שאנחנו רואים כעת זה ניסיון של ערביי ישראל להצטייר כערבים גאים, ובו בזמן להמשיך ליהנות מהמנעמים שמציעה להם המדינה היהודית.