הפלוראליזים בפרשת בהעלותך (ג')

אני מוצא לנכון להתייחס לגישה הפלורליסטית, לה אני מייחס חשיבות והערכה רבה, שבאה לדי ביטוי בפרשה שלנו בספר במדבר פר' י"א פס' כ"ט - "וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם ה' נְבִיאִים". זו תשובת משה לאיש מנגנון, המוצג בחנפנותו הרבה בפסוק כ"ז. נער שרץ לספר למשה, שישנם בעם אנשים המתנבאים במחנה. לנער-הפקיד המתרפס הצטרף גם "יְהוֹשֻעַ בֶּן-נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבָּחֻרָיו וַיֹּאמֶר: אֲדוֹנִי מֹשֶׁה - כְּלָאֵם". תשובת משה לחבורה המקיפה אותו, הפונה אליו בדרישה לכלוא את מתנגדיו והחולקים על מנהיגותו, חייבת להנחות אותנו במיוחד בימים אלו של מאבקים פוליטיים, הגולשים לעתים לתהומות של שנאה. ממשה אנחנו חייבים לאמץ את דרך השיח הפוליטי, בו מכבדים גם דעה פוליטית מנוגדת. החבורה הקנאית למשה אינה מכירה בלגיטימיות של דעה אחרת. היא רואה בדעה האחרת בגידה, ולכן הפניה שלהם למשה - כְּלָאֵם. תשובת משה מעוגנת בתפישת חיים אחרת הוא - משה - נותן לגיטימיות גם לדעות אחרות. הוא בז לקנאות חנפנית הסובבת אותו ואומר לה - "מִי יִתֵּן כָּל-עַם ה' נְבִיאִים". הוא אינו מכתיר בשם בוגדים את אלה המערערים על מנהיגותו.

משה מבטא גישה המחייבת פלוראליזים בחברה הישראלית וזאת בימים קשים במיוחד שעוברת החברה. בפסוק א' באותו פרק אנחנו מתוודעים לחברה שסועה. חלקים לא מבוטלים שקשה לאמוד את גודלם נכתב עליהם - "וַיְּהִי הָעָם כְּמִתְאוֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'" - מתריסים נגד מהלכי הנהגה, המובילה את העם במדבר לעבר היעד של הגשמת הכמיהה לחרות בבניית בית לאומי בארץ כנען.

למשמע התלונות ולנוכח אווירה שיצרו המתאוננים אנו עדים לתגובת ישות אלוקית, אינה מסתפקת בהבעת כעס, אלא גם משלחת אש "וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה".

תיאורים קשים

משה כמנהיג עומד בפני תופעה של חוגים, המערערים על עצם המהלך שהוא מוביל מעבדות מצרים לחיי חרות בארץ כנען. הערעור על סלילת הדרך לחרות מובעת על-ידי אופוזיציה, הדורשת לחזור מצרימה תוך יצירת אידאליזציה של תקופת העבדות במצרים: "זָכַרְנוּ אֶת-הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם, אֶת הַקִּשֻׁאִים וְאֶת הָאֲבָטִיחִים..."(שם, פס' ה')

משה מייחס חשיבות למוסד שלטוני בדמות שבעים איש, שעל-פי פסוק כ"א הם מזקני העם. לעברה של אופוזיציה, שמייחסת לעצמה זכות להתנבא במחנה הוא אינו נוקט את האמצעים האלימים כפי שמציגים לו מקורבים לו.

במדרשי חז"ל כדוגמת במדבר רבא פרשה ג' ד"ה ז' אנו מוצאים שאלדד ומידד - אותם ביקש יהושע להכניס לבית כלא - הם אלו שזכו להיכנס לארץ כנען, מה שלא זכה משה. שני אנשים המערערים על סמכותו הרוחנית הבלעדית של משה, יהושע ביקש לכלואם ולדכאם ביד חזקה, ואילו משה מגלה כלפיהם סלחנות ואילו מדרשי חז"ל מעניקים להם את החיים בארץ הנכספת מה שלא זכה משה.

אני לוקח מפרשה עמוסה בתיאורים קשים בסוף פרק י"א של קברות התאווה דווקא את הגישה הפלוראליסטית של משה. אין מקום לפרץ של שנאה כלפי האחר כפי שמציעים למשה הסובבים אותו. אין לאף אחד זכות לומר רק אני מייצג את דברי האלוהי. יש מקום להקשיב לדעה האחרת.

מצער אותי שהלקח של הפלוראליזים המזדקר מפרק י"א לא עמד במבחן, עת משה הגיב לדברי הקטרוג האישיים של אחותו מרים ואחיו אהרון. קשה לי לקבל את העונש הפיזי הקשה של מחלת הצרעת ונידויה מחוץ למחנה שהושת עליה. אך לא די שהיא נענשה בעונש פיזי קשה מנשוא. היא נענשה בהשפלה קשה עת "אָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְְּּפָנֶיהָ" (במדבר י"ב 14).