בין מפסיד ללא מנצח

כחלק מגיבוש דעתי בסוגיות הקשורות לביטחון הלאומי נוהג אני לקרוא מאמרי-דעה שיש בהם לטעמי ניסיון לנתח רציונאלית את המציאות ולהציג מחשבות מקוריות על דרכי ההתמודדות מול איומים והתפתחויות הטומנים בחובם סיכונים לשלום העם והמדינה.¹ קיימים לא מעט כותבים שמזהים נכון, בעיות, אך כושלים בהצעת פתרונות שאינם חזרה שבלונית על עמדות ישנות שאבד עליהן הכלח. ברוב המקרים קשור הכשל הלוגי בכך שהכותבים מתעלמים מהניסיון ההיסטורי ולקחיו; משמע: הדרך נוסתה כבר בעבר וכשלה, או הזיקה הקיימת בין הצעתם למטרות הלאומיות של מדינת-היהודים, רופסת או אפסית. בימים אלה כולנו ממוקדים ב"מעשה המרכבה" - ניסיון להרכיב ממשלה בישראל ולהחזיר את המדינה למסלול עשייה נורמטיבי. רוב מכריע בציבור סולד מרעיון בחירות חמישיות במיוחד לאור העובדה שסקרי דעות מראים שתמונת ההצבעה הכללית הצפויה בהן דומה מאוד לזו שהתקבלה אחרי הסיבוב הרביעי. הדמות המרכזית העומדת בראש מערכה זו בימים אלה היא נפתלי בנט, יו"ר מפלגת ימינה, חרף חולשתו הפוליטית (במפלגתו 6 - 7 ח"כים בלבד).² כבר עתה מסתמן בנט כדמות טרגית, שהגיעה למרום יכולותיה לפני הבחירות הרביעיות אך ניצבת עתה על עברי פי-פחת פוליטית. בראשית מסע הבחירות של הסבב הרביעי ובמידה פחותה גם לאחריו, לא נזהר בדבריו וכלא עצמו בסבך הבטחות סותרות שאין שום דרך מעשית לקיימן במלואן בהווייה הפוליטית הקיימת, בזגזגנות שהתפרשה בחלקה כחוסר החלטיות ובאובדן תמיכה ציבורית כתוצאה משני אלה. לפיכך, במרבית הזמן בו מתנהל "מסע המרכבה" הנוכחי, נמנע בנט מלהסביר ולנמק לציבור את מהלכיו - קושי מיותר, הפוגע ביכולת התמרון ובתמיכת הבוחרים. מותר להניח על-פי המעט שבכל זאת מתפרסם ונותר יציב, שהוא מבקש להשיג את היעדים הבאים:

• ראש ממשלה, לפרק זמן של מחצית קדנציה, בו יוכל לפעול בחופשיות יחסית בעיקר בתחומי הפנים, ולקדם נושאי חברה, כלכלה וממשל תקין. המסלול הראשי הוא שיקום השלכות ונזקי ה"קורונה".

• לשמר ערכים אידאולוגיים בכל מקום שבו לא יאפשר מאזן הכוחות הפוליטי קידום היעדים המוצהרים של "ימינה", לרבות גבולות המדינה.

• לבסס עצמו כמנהיג לאומי, כך שיוכל בקדנציה זו לעקוף את העובדה שבאופן שיטתי הצליח לא רע בסקרים, אך כשל בדרך כלל בבחירות עצמן.³

• לטפל בליקויי משילות חמורים במערכות העיקריות של מדינת ישראל ובכללם הפרדת סמכויות, עיגון העשייה הציבורית בחוקי-יסוד וקציבת סמכויותיהן רשויות הממשל ודרכי בחירתן.

דומה שבמטרות אלה משדרים הוא, איילת שקד וחברי הכנסת של "ימינה" על גל אחד, שהוא יסוד הכרחי להסכמה על הקמת ממשלה והגשמת עיקרי הדברים. יעד נוסף שאיננו מוצהר, אולם מובן דווקא על שום שתיקתו וזיגזוגו הפוליטי של בנט, הוא החלפת נתניהו - אם לא לחלוטין אזי לפחות באופן זמני - ומיתון השפעותיו המזיקות בתחומי הפנים. ככל שנושא הרכבת הממשלה מתקרב להכרעה סופית, הופך נתניהו לגורם מפריע, מתעתע, מר-נפש ועוין. בנט ניגש למעשה המרכבה מתוך הצהרה שאין הוא פוסל איש והניח למרגלותיו של נתניהו אתגר: הוכח שאתה מסוגל להקים ממשלה ואני בפנים". מאז קיבל את המנדט מהנשיא להקמת ממשלה, כשל בכך נתניהו. בכישלונותיו מזה ועוינותו הגוברת ומוצהרת לבנט ושקד מזה, דחק אותם ממחנהו לעבר מחנה "השינוי"... בנט יצא לדרך אחרי הבחירות הרביעיות עם 7 מנדטים. מאזן הכוחות הפוליטיים הציב אותו במקום שיכול היה לתמרן, להציג דרישות חדות ולבחון את תגובת השותפים הפוטנציאליים. דומני שכך צריך היה לצאת לדרך ולמצות את אפשרויותיו. בדיעבד נראה שדווקא הזיגזוג איפשר לו לתמרן ולהביא את שותפיו לוויתורים שהיו מתקשים לעשותם אילו הוצגו להם מראש כתנאי. משלא הלך בדרך הישירה והגלויה, נקלע בנט לאסונות מירון וירושלים, למבצע "מגן החומות" ולהתפרעויות הערבים מבית - שנגסו עמוקות בכוחו הפוליטי, בין היתר מפני שנמנע מנקיטת עמדות חדות בסוגיות שנבעו מאירועים אלה. ברור שאם יצליח בנט קוניוקטורלית "להתברג" לתפקיד רו"מ לפרק זמן של 24 חודש בממשלה כלשהי, יהיה מעמדו האישי לאחר מכן מכובד יותר, אבל מעמדו הפוליטי לא בהכרח חזק יותר. לכן, את התקופה בה ישרת כרו"מ, חייב הוא לנצל למינוף הכוח הפוליטי שלו ושל "ימינה" כמפלגה פלורליסטית בליבת גוש הימין, כזיקוק של הימין הלאומי הליברלי-דמוקרטי על בסיס: "הליכוד", "ימינה" "תקווה חדשה" ו"השוליים הלאומיים של ש"ס" לגוש הימין העתידי. אם יוביל בנט להדחת נתניהו מסתמן שימצא אותו לאחר השבעת הממשלה, מתמודד נגדו בשצף-קצף, כראש אופוזיציה חזקה ולוחמנית, בכישרון לא מבוטל. את מאבקו זה יצטרך בנט לנהל כשהוא מהלך על חבל דק מעל ל"תהום הנשייה הפוליטית".