העסקונה החרדית הפוליטית, מליצמן וגפני עד אייכלר ופרוש, הולכת ונעשית יותר ויותר ציונית. וזהו מהפך גדול בדרכה של התנועה הפוליטית החרדית ההיסטורית אגודת ישראל, שבנתה קריירה שלימה על אנטי ציונות מובהקת. הדברים באים לידי ביטוי בהקשרים שונים. למשל, החלטתם האנטי לוגית לקשור את גורלם הפוליטי בגורלו של בנימין נתניהו ולהתאבד פוליטית יחד איתו.
אפשר וצריך לומר על נתניהו הרבה דברים טובים, אבל גדולי הדורות שעברו, בוודאי לא היו מתירים לעסקונה החרדית להתאבד עם האיש שחילוניותו אומנותו: אפיקורס לתיאבון שנהנה לזלול במסעדות טריפה שקצים ורמשים, נבילות וטריפות; ושמירת השבת אינה פקטור מבחינתו, והוא גם רמס בפרהסיה בהתנהלותו האישית עוד כמה מצוות מדאורייתא.
עצם יצירת הקשר הגורדי עימו, מעידה שעל הרצף הפוליטי שבין ישראליות לחרדיות, הם זנחו את 'החרדיות הטהורה', את 'פך השמן הטהור', לטובת ההתחברות עם הישראליות, שיוצגה, לענייננו, בידי נתניהו.
מי שהיטיב להבין זאת כבר לפני למעלה משבעים שנה, היה רבי ישראל זאב סולובייצ'יק, הרב מבריסק, שבישיבתו בירושלים במחצית הראשונה של המאה שעברה, היה לאב טיפוס של מנהיג חרדי כריזמטי אנטי ציוני קיצוני, ברמות על.
ציוני אמיתי
ועם כל תפיסת עולמו האנטי ציונית, הוא בז דווקא למייסד והמנהיג הצעקני של חבורת קנאֵי נטורי קרתא הירושלמית ר' עמרם בלוי, שנודע בגישתו הבדלנית ובהתנגדותו חסרת הפשרות לציונות ולמדינת ישראל. בלוי נהג להתעמת עם המשטרה על כל צעד ושעל: הפגנות שבת בקריאות 'שאבעס' שבהן חסם כבישים, מחאות אלימות נגד בריכת השחיה המעורבת הראשונה בירושלים, ועוד. מתוך תפיסתו האנטי ציונית, הוא נמנע עקרונית מהשתתפות בבחירות לכנסת ומקבלת תקציבים מהמדינה הציונית. אפילו תעודת זהות ציונית לא הייתה לו.
בלוי הקנאי הגדיר עצמו אנטי ציוני אולטימטיבי. העימותים מול המשטרה וכניסותיו התכופות למעצר במגרש הרוסים, שיוו לו דימוי זה. עד שקם הרב מבריסק וקיעקע תדמית זו: "אתה עצמך ציוני אמיתי", סנט בבלוי. "האם ברוסיה הייתם מעזים להפגין כך נגד השלטון? הלא הייתם חוששים לחייכם! מדוע אם כן, כאן בארץ ישראל אתם מפגינים נגד הציונים?... אם כן, בסתר ליבכם גם אתם נתפסתם לציונות"! (מתוך 'במחיצת גדולי התורה', שלמה לורינץ, ע' 182).
דבריו של הגרי"ז יפים כלפי אחד העסקנים החרדים הבולטים, ח"כ יעקב ליצמן, ששימש עד ליום ב' השבוע שר השיכון. עצם נכונותו לשמש מיניסטר בממשלה הציונית, מעידה על מיקומו ברצף שבין החרדיות לציונות. והוא רק משל לשאר חבריו החרדים. בטקס חילופי האישים בראשות משרד השיכון, אמר אותו ליצמן לשר הנכנס אלקין: "כל הקללות שכתובות בתורה חלות על ממשלת בנט-לפיד".
צאו וחִשבו: האם בממשלת רוסיה הקומוניסטית היה מעז להתנסח כך? האם בסיים הפולני היה מעז נציג יהודי להשתמש בגידופים שכאלה? אפילו על הרבה פחות מכך היה נזרק לשנות מאסר ארוכות. אבל ליצמן יודע שכאן הכל מותר. הוא שאמר הגרי"ז, שבסתר ליבו נתפס ליצמן לציונות. ציוני אמיתי.
לעבור מדרכה
דוגמה נוספת: העסקונה החרדית נרעשת עד עמקי נפשה שהשליטה על הרבנות הראשית דרך משרד הדתות, ניטלת ממנה. שמעו טוב! חרדים, לכאורה אנטי ציונים, הם שהפכו עצמם לאפוטרופסי מוסד הדגל של היהדות הדתית לאומית, הלוא היא הרבנות הראשית. המוסד הציוני בעליל הפך לבבת עינם של החרדים, וכל פגיעה בה נחשבת מבחינתם לפגיעה בציפור הנפש.
איך שגלגל מתהפך. הלוא הם-הם היו ראשוני מַחֲרִימֶיהָ, כבר לפני מאה שנה בדיוק. בתרפ"א, כשהקים הראי"ה קוק (הציוני, יש לומר בהקשר זה) את הרבנות הראשית, יצאו חרדי ירושלים כנגדה בחרב ובחנית, עד כדי קריאה להחרמתה. רבם של החרדים הירושלמים רבי יוסף חיים זוננפלד, בתמיכת רבי יצחק ירוחם דיסקין, הכריזו תענית על עצם הקמתה והובילו חרם כללי עליה, מפני שהיא, לטענתם, בגדר "מרים יד בתורת משה ומשפטיו".
בדרך זו הלך הגרי"ז מבריסק, שלא רק שפסק, שהכניסה אסורה בהחלט למבנה היכל שלמה בו שכנה בזמנו הרבנות הראשית, אלא גם הורה איסור על הליכה במדרכה שלצד היכל שלמה, וציווה לחצות את הכביש אל המדרכה השמאלית, הרחוקה. אבל בשנים האחרונות, בהיותם חביביו של נתניהו, הם השתלטו על המוסד הרבני הציוני, שנוא נפשם של רבותיהם מן הדורות הקודמים. הם לא רק שנמנעו מלחצות את הכביש, אלא גם השתלטו על המוסד עצמו. לא ציונים?
האבסורד שבשליטת העסקונה החרדית על הרבנות הראשית, הגיע לשיא עגום בעובדה, שהם עצמם אינם סומכים על ההכשרים שהרבנות 'שלהם' מנפיקה, וגם הציבור החילוני אינו מתעניין באיכות ההכשרים של הרבנות הראשית. כך שעל דרך האבסורד מסתבר, שהציבור היחיד הרואה עצמו מחויב להכשרי הרבנות הראשית, הוא הציבור הדתי לאומי. אבל דווקא רבניו של ציבור זה הודרו מן המוסד המתיימר להכתיב את הנורמות ההלכתיות בישראל - שבהן לא מתחשבת אף קהילה דתית, זולת הקהילות הציוניות.
אבסורד נוסף הוא, שדווקא לאחר שהגיעו לנקודה הכי ציונית בסקאלה שבין הציונות לחרדיות, והם כבר 'ציונים כשרים', העדיפה העסקונה החרדית לצעוד אל התהום בעיניים עצומות, בעקבותיו של החלילן מהמלין, שכפי שכבר הבין ח"כ אייכלר. אילו רק היו מעדיפים את 'וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים' על פני ההימור המסוכן של התאבדות עם נתניהו, היה בכוחם להכתיב את תזוזתו מקרנות המזבח לטובת הקמת ממשלת חלומותיהם, נשענת על 65 ח"כי ימין-חרדים-דתיים-סער. עכשיו לא נותר אלא לְבַכּוֹת את התמוז ואת הפיספוס. ולחרדים יש סיבה טובה להתפוצץ עד כדי קריאה הזויה ופטרונית לבנט להסיר את הכיפה, כאילו הם לבלריו ומנהלי פנקסיו של ריבונו של עולם. הניתוק הנורא מן העטינים השופעים שהתייבשו לפתע, מוציאם מדעתם ומעבירם על דתם.