ממשלת השינוי, שקמה כדי לשקם את הממשל בישראל מן התוהו-ובוהו של מי שהיה ראש ממשלה ח"כ בנימין נתניהו, מבוססת על תפישת הסטאטוס-קוו. אין מכניסים שינוי אלא בהסכמה רחבה של מרכיבי הממשלה (בניגוד לדעה האופנתית אני סבור כי דוד בן-גוריון נהג בתבונה כאשר נצמד לסטאטוס-קוו ביחסים עם הדתיים בעוד ישראל שותתת דם ממלחמת השחרור. כך בעצם נהג ד"ר תיאודור הרצל ברב יעקב יצחק ריינס בראשית הציונות ולפניהם ד"ר יהודה לייב פינסקר ברב שמואל מוהליבר בתנועת "חובבי ציון").
מיד עם הקמת הממשלה החדשה הגיעה תפישה זו למבחן. הליכוד הנהיג מאז 2003 את חוק איחוד המשפחות, שבעיניי הוא פגום ומהווה התחמקות מתפקידה המהותי של הממשלה לעודד יהודים לעלות לארץ לפי חוק השבות ולחנך כך שלא יירדו מהארץ. עתה צריך לאשרו מחדש כהוראת שעה, כרע במיעוטו.
מובן מאליו ששר ממרצ היה רוצה להצביע נגד החוק. אבל הוא נדרש להצביע בעדו לא מפני שתומך בו אלא מפני שהוא מחויב לסטאטוס-קוו, שנחוץ כדי להציל את המדינה משובו הקרוב של ביבי לשלטון.
על ראש הממשלה נפתלי בנט להבהיר בקולו: איש משרי מרצ אינו מתבקש, חלילה, להצביע בעד שינויים מחמירים בחוק איחוד המשפחות, שממילא מאוס בעיניו. הוא מתבקש להצביע בעד המשך המצב הקיים, ומי שיסרב לעמוד בהתחייבותו בפעם הראשונה יסלול את הדרך לכרסום איתנותה של הממשלה עד כדי חריכה והתפרקות, חזון בנימין בן בן-ציון. זה בדיוק הסיפור של "הכל בגלל מסמר קטן"
1 שכתבה בעברית נעמי שמר, וזה סיומו: הובס הקרב, נפלה העיר/ כסוס קרבות דוהר./ וכל השיר וכל השיר/חדל בגלל מסמר".
לכן במקרה זה שרי מרצ, ובפעם הבאה אולי גם אלה של "יש תקווה" ו"ימינה" ו"ישראל ביתנו" מתבקשים לפעול על-פי העצה הנקוטה במורשת ישראל: "אל תפרוש מן הציבור". גם אם עמדת הציבור אינה נראית לך, ובלבד שאין משנים אותה יותר ויותר נגד דעתך. מה פשוט מזה? כל סטודנט מתחיל בחוג למדע המדינה מבין זאת.
סמסטר ב: נכון עשה בני גנץ שביקש להקים ועדת חקירה לדון בפרשת הצוללות (ושלא יפסח על שערוריית ההסתרה של האישור שנתן ח"כ ביבי בתפקידו הקודם לבניית צוללות מצריות משופרות במספנה בגרמניה). בכל זאת לא נכון. במה?
היה עליו להודיע כי הוא מצדד בצעד זה (ובתבונה) וכי הוא פותח במגעים עם כל ראשי הסיעות בקואליציה לחתום עימו על הצעת ההחלטה לכונן ועדת חקירה. ראוי לפסוח על נפתלי בנט ויאיר לפיד בתוקף תפקידם, ולהחתים על ההצעה - לפי סדר הא"ב - את אורנה בר ביבאי, גנץ, ניצן הורוביץ, אביגדור ליברמן, גדעון סער, איילת שקד. הרושם הציבורי היה מתחזק מאוד.
סמסטר ג: השרים עומר ברלב וגדעון סער חייבים להישאל בממשלה אם ביקשו/הורו או משהו אחר לבדוק את הידיעה המדהימה שח"כ בנימין נתניהו גרס מסמכים בלשכת ראש הממשלה ממנה הודח. כל ההשתהות הזאת (כמו בפרשת הצוללות) היא משגה מובהק.
גם פרפראות עם הצלצול לצאת להפסקה: יינון מגל התנפל על אהוד אולמרט בשידור ברדיו-103 בגלל ביקורתו החריפה על ח"כ בנימין נתניהו; אולמרט הגיב בחריפות זהה נגד מגל. ובכן, בוחן פתע בשיטה אמריקנית בטרם יצאו להפסקה:
בחר את התשובה המתאימה לשאלה מי צודק?
1. אהוד; 2. יינון; 3. שניהם.