מה היה היחס של בן-גוריון אל התקשורת בתקופתו? כעת נחשף מכתב שכתב בן-גוריון לעורך עיתון הארץ בעקבות כתבה ובה ביקורת בוטה על אחת מהיחידות הנבחרות של צה"ל: "מן הראוי שיעמדו דום ובדרך ארץ בפני לוחמיה ובפני מפקדיה". במכתב אחר הוא כתב - "אם יש עיתונים שאינם ממלאים שליחותם כהוגן - לא העיתונאים העובדים בהם אשמים אלא הבעלים והעורכים, בעיקר הראשונים".
היחס של בן-גוריון לתקשורת בתקופת שלטונו היה מרתק. הוא נודע כמי ששלט ביד רמה ובצורה כמעט מוחלטת על אמצעי התקשורת שהיו אז במדינה הצעירה. הם היו למעשה שופר, תעמולה וכלי ביצוע נוסף של הממשל.
מכך, הרי שכלי התקשורת לא היה עצמאי מבחינת השקפתו, והוא נועד לא רק להעביר מסרים או לתווך אלא נודעה לו יכולת להנדסת תודעה (מה מפורסם ומה לא, באיזה אופן הדברים מתפרסמים ואיך הם מנוסחים ועוד). וכך, מה שישנו בעיתון הוא האמת. מה שמפורסם היה ומה שלא - כאילו לא היה. ברצות העיתון מקבל פוליטיקאי או איש ציבור כזה או אחר את התהילה וישנו בכך קידום.
את המצב הזה מתאר מ. נאור בספרו המרתק "העיתונות בשנות חמישים" ממנו עולה ש"בן-גוריון פעל בסביבה תקשורתית אוהדת. רוב העיתונות בתקופתו הייתה ציבורית- מפלגתית. לדוגמה: בשנת 1950 הופיעו בארץ שבעה-עשר יומונים, אחד-עשר מהם בעברית; מתוכם רק 'הארץ', 'מעריב' ו'ידיעות אחרונות' היו בבעלות פרטית, וכל השאר היו בבעלות ציבורית או מפלגתית".
דוגמה למה שהבאנו לעיל היא גם הסיבה לכך שבן-גוריון התנגד לטלוויזיה. במאמרו "בן גוריון והתקשורת - האמנם כל יכול" (כתב העת "קתדרה") נכתב על כך ש"ראשית, בן-גוריון גדל על הספר והעיתון, והמילה המודפסת הייתה עבורו מהות התרבות; "שנית, הוא ראה בטלוויזיה מדיום שעיקרו בידור ולא תרבות וחינוך, מדיום הגדוש אלימות, ושקרוב לוודאי 'יקלקל את הנוער'.
"שלישית, הוא חשש מההשפעות הכלכליות של הפעלת טלוויזיה, הן בשל רכישת ציוד ומאות אלפי מקלטי טלוויזיה והן משום שהיא עלולה הייתה להגביר את הצריכה הפרטית בעוד שמטרתה העיקרית של המדינה הייתה להפנות משאבים לצריכה הלאומית.
ולבסוף, בן-גוריון ראה בטלוויזיה גורם מפצל, שיגרום לישראלים להסתגר בבתיהם ויחליש את הלכידות הלאומית של עם חדש בבנייה. מן סבור כי נימוק אחד שהוא הכוונה הייתה יכולת בקרה על מידע כזה או אחר".
כעת בהקשר הזה נחשף מכתב חריף וחריג מאת דוד בן-גוריון למערכת עיתון 'הארץ' משנת תשט"ו 1955 אחרי שהם פירסמו ביקורת כנגד אחת מהיחידות הנבחרות בצה"ל. תאריך המכתב הוא מה-26 ביולי 1955 והוא נכתב בזמן שבן גוריון כיהן כשר הביטחון תחת משה שרת שהיה ראש הממשלה.
המכתב נשלח לגרשום שוקן, שהיה העורך הראשי והמוציא לאור של עיתון הארץ והוא ממוען אל מערכת הארץ שברחוב מזא"ה בתל אביב. כיום משמש הבן שלו, עמוס שוקן, כעורך העיתון. במכתב כותב בן-גוריון: "בעיתונכם התפרסמה לאחרונה ביקורת שלא בצדק על אחת מהיחידות הנבחרות של צה"ל".
בן גוריון כעס על דברי הביקורת הללו, וציין: "כל המדברים והכותבים סרה בזלזול וברהב ביחידה פלונית - שמשום מה אינם רוצים ביקרה - מן הראוי שיעמדו דום ובדרך ארץ בפני לוחמיה ובפני מפקדיה". הוא מוסיף: "יש בצה"ל גם ליקויים, אין זאת אומרת שעלינו לקבלם באהבה. להפך, שומה עלינו לשקוד על תיקונם. אך מכאן ועד ביקורת כה בוטה - עוד הדרך ארוכה".
המכתב מוקלדת במכונת כתיבה, הוא כתוב על דף רשמי של בן-גוריון, ובסופו ישנה את חתימתו של דוד בן-גוריון. העתק מהמכתב נשלח לראש הממשלה משה שרת.
מכתב מרתק נוסף שנחשף הוא מכתב מ-1954 לעיתונאי נוסף, בשם א. ליפשיץ מ"סוכנות ידיעות ישראלית". בן-גוריון כותב לליפשיץ שהוא מודה לו מקרב לב "על המברקים שהוא שלח לי" ועל כך "שלמרות שהוא ידוע כ"זולל עיתונאים" הוא סבור ש"אם יש עיתונים שאינם ממלאים שליחותם כהוגן - לא העיתונאים העובדים בהם אשמים אלא הבעלים והעורכים, בעיקר הראשונים. אין לי ספק שרוב העיתונאים רוצים לעשות את מלאכתם כמיטב יכולתם".