מי שקורא טורים אלה יודע כי אני תומך בהקמת ועדת חקירה בפרשת הצוללות בכל נפשי ובכל מאודי, חד וחלק. לא היום - אתמול; ולא אתמול - שלשום.
ההיתר שנתן בנימין נתניהו, עתה ח"כ ואז ראש ממשלה, לגרמניה לבנות צוללות מתקדמות למצרים, ובעיקר העובדה שהסתיר זאת מצה"ל (אלוהים, חישבו על זה, ח"כ ביבי הסתיר זאת מחיל-הים שלנו!) והעובדה ששיקר לשר הביטחון משה (בוגי) יעלון כאילו לא הסכים, לא סתם שיקר אלא פעמיים עד שלכדה אותו קרן מרציאנו, מזעזעת בכל פעם שנזכרים בה.
ובכל זאת אני שותף להסתייגות של שר המשפטים גדעון סער מיוזמת עמיתו שר הביטחון בני גנץ להקים ועדת חקירה ממלכתית לעניין הצוללות (שאני, כאמור, מייחל להקמתה). ובכן מדוע אני מסתייג?
מפני שהגיע הזמן לשיפוץ יסודי בעבודת הממשלה. מפני ששר בעל יוזמה מעניינת צריך לשתף בה ולדון בה ולהיוועץ בה עם השר הממונה. מפני שצריך להחזיר לעבודת הממשלה את שיתוף הפעולה והרצון הטוב, שח"כ בנימין נתניהו בתפקידו כראש הממשלה שחק וכתש.
רגע של גאווה אסורה: כתבתי זאת באחד הפוסטים האחרונים (או בטוויטר) עוד לפני הסתייגותו של סער, שהצעה כה חשובה ראוי להביא לממשלה בחתימת כל ראשי סיעות הקואליציה כדי להעניק לה תוקף ומשקל מיוחדים.
המשפט ש"גדר טובה מייצרת שכנות טובה" מיוחסת למשורר האמריקני רוברט לי פרוסט. יש, וצריכים להקים גדרות בין משרדי הממשלה, כדי שיחד עימן יוכלו השרים לעבוד בשכנות טובה. זו עוד ציפייה לתיקון עולם שממתינה לממשלה החדשה.