"שבת ישראלית" הוא פרויקט נפלא המשותף למועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ולמשרד התרבות והספורט, פרי יוזמה מבורכת של השר חילי טרופר שפעל להביא תוכן חינוכי-היסטורי לשבתות. במסגרת הפרויקט נפתחים, חינם אין כסף, עשרות אתרי מורשת ומוזאונים ברחבי הארץ כדי לאפשר ביקור גם לשומרי שבת שאינם מתגוררים במרחק הליכה מאתרי המורשת הכניסה החינמית. כך יוצאים כולם נשכרים מהנטבה החינוכית תרבותית.
בשבת האחרונה החלטתי לראות במו עיני ולחוש את החוויה המיוחדת הזו והחלטתי לבקר בשני אתרי מורשת. הראשון שהגעתי אליו היה בית הבאר בנתניה. שם, יחד עם רבים אחרים, לאחר רישום מוקדם כיאה לימי קורונה, התקבלתי על-ידי מדריכה ידענית שהבהירה למשתתפים, בחן ובכישרון, את תולדות הקמת העיר נתניה שתחילתה בגדוד נהגי הפרדות בגליפולי והמשכו בתרומת ענק לרכישת הקרקע מהנדבן נתן שטראוס שעל שמו נקראת העיר נתן-יה.
אחרי ההסבר המעניין על תולדות העיר נכנסנו אל בית הבאר ולמדנו על בניית הבאר, מלמעלה למטה. כדי לשמור על השבת לא הופעלה משאבת הבאר אבל ניתן היה להתרשם העשיה המדהימה של בוני הבאר לפני יותר מיובל שנים.
מהקמת נתניה, אי-שם בשנות העשרים דילגנו קצת יותר מעשור קדימה ונסענו לסליק בקבוץ ביגור. גם שם היו רבים שניצלו את השבת הישראלית להעצמת הידע במורשת הישראלית. שם ביגור קיבל אותנו מדריך מוותיקי הקבוץ שהציג לנו את נפלאות הירידה לסליק שנבנה כך שהבריטים לא יוכלו לאתרו עם גלאי מתכות. הפתח הוסתר מתחת למכונה כשגם פתח הכניסה היה מוסויה כהלכה. כדי לא להרוס החוויה לא אפרט את נפלאות ההסתרה.
המדריך גם סיפר על ה"שבת "השחורה" ועל גילוי הסליקים בקבוץ על-ידי הבריטים. בקיצור מסע מרגש במנהרת הזמן לימים היפים של ישראל. את החוויה סיכמתי לחבריי בזו הלשון: "זו הייתה שבת ישראלית - הכי ישראלית.
בימים אלו שנסיעה לחו"ל מסוכנת ומסכנת נצלו את מיזם השבת הישראלית ותגלו שזה פי אלף יותר מרגש ויותר מהנה מביקור באתרי מורשת בחו"ל ובעיקר זה שלנו. זה כחול לבן ובחינם.