השבת נקרא שתי פרשות, "מטות" ו"מסעי", המסיימות את ספר "במדבר", חז"ל. קוראים לימים בהם אנחנו קוראים פרשות אלו - תקופת "בין המצרים".
הימים - שבין י"ז לתמוז, בה הובקעה חומת העיר ירושלים ובין ט' באב, היום בו נפלה ונחרבה העיר ירושלים - הם ימי "בין המצרים".
אני אמקד את התייחסותי לנושאים של ההפטרה המתלווה לפרשת השבוע. כל הפטרה בשלושת השבועות של ימי "בין המצרים" מוקדשת לנושאי החורבן וההרס. כל הפטרה בשבעת השבועות אחרי ימי "בין המצרים" ועד ראש השנה תוקדש לנושאים המבטאים
נחמה, שיקום, עידוד, בנייה מחדש והתעצמות שלנו כחברה ושל כל פרט ופרט החי בתוכנו, שהחיים טלטלו אותו להתמודד עם כמיהה עזה להיחלצות ממדווי גוף.
חשוב, שאנחנו בני הדור השלישי, הנושאים את התואר קשישים, נלמד מהנביא ירמיהו שמספרו אנחנו קוראים את ההפטרות בימים של "בין המצרים", שהם ימי חשבון נפש. דמותו של ירמיהו נותנת לנו תקווה. גם שהוא כלוא במהפכת זרוק בבור ללא לחם ומים הוא אינו נותן לייאוש לכרסם את נשמתו. ירמיהו בזקיפות קומתו נותן לכל אחד מאתנו שיעור חשוב לחיים -
מצוקה אינה בהכרח צריכה להוביל לחוסר אונים, אסור שהיא תוביל אותנו לייאוש ולהרמת ידיים. להפך, מצוקת גוף של כל פרט ופרט או שלנו כחברה צריכה להלהיט בתוכנו את להט העשייה והתקווה.
מי ייתן ויעמדו לנו הכוחות לאמץ את לקח הפטרות השבוע של ימי "בין המצרים", לפיהן תקופות קשות אישיות או לאומיות אסור שהן תרפינה את ידינו, אלא תהוונה אתגר להתמודדות והתגברות על המכשולים הנערמים בדרכנו. מי ייתן ויעמדו לנו הכוחות כפרטים וכחברה לראות בקשיים - גם אם הם קשים מנשוא - אתגר לאגירת כוחות כדי להצליח בהתמודדות ולראות במעשינו שליחות.
מי ייתן ונזכה להאמין בלהט העשייה שלנו, כי העשייה היא למעשה האש הבוערת של המרפא המיוחל לנו כחברה ולכל פרט ופרט בתוכנו. שתהיה לנו שבת של שלום, שבת שתחייך לכל אחד מאתנו ובעקבות השבת שיבוא אלינו רק שבוע טוב. רק שבוע טוב למדינת ישראל שלנו.