|
תאריך:
|
17/08/2021
|
|
|
עודכן:
|
17/08/2021
|
ישראל במדרון לחוסר משילות |
|
1 |
|
|
הפגיעה במשילות נובעת גם מהפגיעה באיזון בין 3 הרשויות, עד כדי כך שברשות המבצעת חוששים מקבלת החלטות ביצועיות מובהקות, שמא אלה תיפסלנה ע"י היועמ"ש או ע"י בג"ץ. מצב זה חודר גם ל- צה"ל, כאשר חיילים ומפקדים מתפקדים לא פעם כמסורסים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ד"ר רון בריימן |
|
|
2 |
|
|
הפגיעה במשילות נובעת גם מהפגיעה באיזון בין 3 הרשויות, עד כדי כך שברשות המבצעת חוששים מקבלת החלטות ביצועיות מובהקות, שמא אלה תיפסלנה ע"י היועמ"ש או ע"י בג"ץ. מצב זה חודר גם ל- צה"ל, כאשר חיילים ומפקדים מתפקדים לא פעם כמסורסים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ד"ר רון בריימן |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הצבא פוחד ממשפטנים? בגלל זה אין יום שבו חיילים לא הורגים או רוצחים פלשתינאים בשטחים הכבושים ואין פוצה פה ומצפצף, הצבא מסייע למתנחלים להקים אתרי התישבות וזאת כנגד החוק וכנגד הנחיות הדרג המדיני, ויש עוד דוגמאות רבות.
הממשלה חוששת מהיועצים המשפטיים מאחר והם מזמן אבדו את הרצון והיכולת לפעול על פי החוק, אין להם את המינימום הנדרש של כישורים לבצע דברים בצורה מסודרת (למשל על פי תקציב) ולכן כל פעילות ממשלתית בשנים האחרונות היתה קומדיה של שטויות וטעויות במימדים שלא נודעו עד השנתיים שלש האחרונות. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
הירונימוס |
|
|
|
|
|
כי אם עדיף שיהרגו ישראלים באוטובוסים ובבתי הקפה אז אתה צודק,אבל אם עדיף שיהרגו מחבלים ביו"ש ואנחנו נוכל לבנות ולהיבנות,אז אתה לא צודק. תקרא את דארווין במקום את עמוס עוז ואחר כך תחזור אלינו לדיון. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
באום |
|
|
3 |
|
|
יש נקודות רבות שבהן אני חולק עליך אבל אני מסכים עם התמונה הכללית המייאשת למדי.
לדעתי הסיבה אינה מגיעה מגורמי השלטון למיניהם, ובוודאי שלא לקשקוש העלוב של בריימן על החשש מפני המערכת המשפטית. אלו הם תירוצים של מפסידנים ובלגניסטים שלא מסוגלים לעשות דבר אחד ישר, חוקי והוגן.ֿ
כל קבוצה, קהילה, חברה אנושית, עם ומדינה מבוססים על הסכמה רחבה של האנשים הנכללים בה. במצב שבו אנשים אינם מרגישים שייכות או מחוייבות אז הגוף אליו הם משתייכים נרקב ומתפורר. כבר נפוליאון אמר שאפשר לעשות רבות עם כידונים אבל אי אפשר לשבת עליהם.
עם ומדינה זקוקים להסכמה הרחבה על מנת להקנות לגיטימיות להתנהלות העם והמדינה. למרבה הצער ההסכמה הרחבה והסולידריות בחברה הישראלית הולכים ומתפרקים בקצב מבהיל שאולי גם כבר יצא משליטה ואיננו בר תיקון.
עשרת מיליוני האנשים החוסים תחת מוטת השליטה הישראלית מורכבים משני עמים עויינים, משתיים או שלש דתות שונות, מציבורים דתיים קיצוניים עד כדי חולניות וציבורים חילוניים עד כדי טשטוש כל זהות. יש בה אנשים ממוצאים אתניים מגוונים ועל כל אלה יושבים גופים פוליטיים הניזונים מההבדלים בין האוכלוסיות ומלבים את אש השנאה ביניהם.
על כל אלה מתווסף מנהל כושל ורקוב שסובל משנים של דגנרציה כתוצאה מפוליטיזציה בוטה של רוב חלקיו.
יתכן ששיפור המנהל יביא ליותר סדר אבל משילות נובעת מההסכמה החברתית ומהסולידריות והיום אין סולידריות. יש שנאה עמוקה כלפי המורשת של דור המייסדים (״אשכנזים״), יש שנאה עמוקה כלפי המתנחלים, יש שנאה עמוקה כלפי חרדים ויש כמובן שנאת עולם בין היהודים לבין בני העם הפלשתינאי.
לכן רפי, הבעיה הישראלית איננה בעיה של המבנה והארגון אלא של התפוררות הבסיס.
אני לא רואה דרך לחזור לגישה ממלכתית בן גוריונית ואני לא רואה עתיד לקיום של עמים ועדות שונים ומלאים רגשות זעם ותסכול. אני מקווה שנכדי ימצאו מקום במקום שעתידו מובטח, אבל הם כבר ישראליים מדי |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
הירונימוס |
|
|
|
|
- הפתעה |
|
רפי לאופרט | 18/08/21 15:33 |
|
|
אכן הפתעת אותי הפעם בגישה המרוסנת והרציונלית שלך בתגובה למאמר, בניגוד לשצף קצף שאיפיין רבות מתגובותיך בעבר. עוד יותר מפתיעה העובדה שחלק גדול מהדברים המובאים כאן, נכלל בעבר במאמרים קודמים, ומבחינת הדעות הבסיסיות אין כאן חידוש מפליג. החידוש המרכזי הוא המגמה עליה מצביעות רבות מהעובדות, מגמה שהתעצמה בשלוש השנים האחרונות, שבהן נקלעה המדינה למציאות של "לא לבלוע ולא להקיא". דומני שמצבי לימבו, הם מצבים שרוב בני האדם מתקשים להתמודד מולם, משום באשר התחושה המתלווה עליהם היא של אין-אונים וחוסר תכלית.
החלפת הממשל וראש הממשלה, שוברים פוטנציאלית את מצב הקיפאון הכפוי, ויצרים סיכוי לשינוי, סיכוי קטן, לא יציב, שמהותו עדיין לא ברורה ממש, אך בכל זאת סיכוי. מי שחשבו שאין סיכוי להחליף את הממשלה הקודמת, או לעומת זאת החלפתה תפתור את כל הבעיות – טעו. השינוי היחיד לפי שעה הוא חריגה מהקיפאון חסר התכלית של שלוש השנים האחרונות.
כבוד דעתו של ברימן במקומו מונח. כשם שכבודן של דעותיך בהן אתה חולק על דעותי, או דעותיו במקומן מונח. טבע האדם הוא שונות בלתי-צפויה ולעיתים קרובות גם בלתי מוסברת ובלתי מובנת לו עצמו. קהילה אנושית היא קבוצה של "שונויות" המנסה לחיות בצוותא סביב הסכמות מעטות יחסית אך חשובות לכל החברים, באופן שבזכות השיתוף והיתרונות שהוא מקנה לחברי הקבוצה, הם מוכנים להבליג על אי-הנוחות הנובעת מהשונויות. הואיל והמציאות מלמדת שאין די בהסכמה תאורטית, מקיימת הקהילה מנגנוני אכיפה, שגם הם מאולצים ע"י כללי משחק מוסכמים. קהילה של "שונויות" מצליחה להתקיים רק כשהיא מסוגלת להכיל מידה רחבה של שונויות מתוך סובלנות, שמשמעותה העיקרית היא קיום בצוותא של הבדלים לצד זהויות ושותפות אינטרסים, כאשר בין שני הכוחות המנוגדים הללו קיים שיווי משקל יציב. כללי המשחק המוסכמים הם לפעמים חלק מהזהויות ולפעמים חלק מהשונויות הנסבלות. אכיפתם (לרבות תוך שימוש בכוח) של כללי המשחק, היא דרך להתגבר על מצבים זמניים של התרופפות שווי-המשקל. מקרים קיצוניים מהווים משבר זהות בקבוצה שאחד דינו: החזרת שיווי-המשקל על כנו. דבר זה מושג ע"י ריסון החריגים או הדחתם מהקבוצה.
מדינות ועמים נוצרים סביב קהילות שגרעיניהן המשותפים מגוונים מספיק או חשובים מספיק ליצירה ושימור של שווי-משקל יציב בקהילה לאורך זמן או השבתו על כנו בטרם יתלקח לכלל מאבק של הכל בכל שאין כבר די במכנה המשותף הבסיסי ליצירת כדאיות להמשיך בשיתוף הבסיסי.
במצב כזה, על הקבוצה להחליט על דרכה, והאפשרויות הן שתיים: התפרקות מרצון – כל קבוצת משנה הולכת לדרכה בתנאים מוסכמים (כפי שקרה למשל בין צ'כיה לסלובקיה לאחר התפרקות בריה"מ, או השתלטות גורם דומיננטי אחד על הגורמים החלשים ממנו בהרבה והשמדה פיסית של היריב העיקרי המאיים על ההגמוניה שלו (כפי שרה לפני פחות מעשור בסוריה).
התמונה המורכבת הזו מתרחשת כל הזמן בעולמנו בצורות מימוש שונות אבל לפי אותם עקרונות מנחים.
גורל העם היהודי בעבר – תקופות החורבן – נקבע באותו אופן, אלא שיש לזכור שהעולם אינו כולל קהילה אחת וכאשר קהילה מתפרקת משום שהיא איננה יודעת להסדיר את ענייניה בעצמה – יש תמיד סביבה מי שיכול לעזור לה בכך. מאחר והאינטרסים שלו שונים משלה, התוצאה עשויה להיות קטסטרופלית, במיוחד אצל העם היהודי ובמיוחד במזרח התיכון.
העם היהודי בארץ-ישראל חייב להחליט אזה מסלול מהנ"ל הוא בוחר לעצמו. השונויות (השסעים) הקיימות בו כיום אינן נמצאות לדעתי בניגוד אינטרסים המחייב התפרקות. אפשר שבכל קבוצה עיקרית, יש שוליים שאינם כשרים להסתגל. שוליים א |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
|
|
|
|
לאחר עיון חוזר בדברים, אני מבקש להוסיף השלמה קצרה.
אני מודע היטב לפחות לחלק מהמחלוקות, ודומני שהן נותרות לפי שעה בעינן. ובכל זאת, אפשר להתנהל גם במחלוקת, אחרת.
להשלמת תאור התהליכים השוררים בעוצמות שונות ובתמהילים שונים במערכות היחסים המגדירות ומקיימות קהילות מאורגנות, אני מבקש להוסיף:
תפקיד עיקרי של הממשל המרכזי הוא לחזק את המענים לקיום ושימור האינטרסים הבסיסיים המשותפים לרוב האזרחים (למשל: מדינת לאום יהודית, הביטחון הלאומי, המשכיות ושימור העם היהודי). מלבד עצם ערכו של השימור, נועד לו תפקיד של שימור הקולקטיב כקבוצה דינמית בעלת מאפיינים משותפים יחודיים, שמתקיים בה מרחב פעולה סביר גם לקבוצות- משנה ולאינטרסים הפרטניים שלהם, כל עוד אין בהם משום קריאת תיגר על המהות המשותפת הכללית.
כאשר האינטרסים המשניים גוברים על המכנה המשותף, ישתנה אופיו של הקולקטיב מקבוצה הטרוגנית המתקיימת מתוך הסכמה לקבוצה הטרוגנית שמרכיב הזהוי העיקרי שלה מוכתב ע"י קבוצת הרוב. השינוי כזה פוגם אמנם בסולידריות הכללית, אבל מאפשר עדיין קיום בצוותא, עם רמת שביעות-רצון כוללת פחותה. קבוצות-מיעוט שאינן מקבלות את השינוי או אינן משלימות איתו, תאלצנה לפרוש מהקולקטיב או תופרשנה ממנו ביוזמת הזרם המרכזי.
לא ניתן לקיים לאורך זמן קולקטיב המושתת על אי-הסכמות בכל הנושאים המרכזיים של הקיום המשותף.
כך, למשל, מי שסבור שניתן לקיים מדינה יהודית בא"י שרוב אזרחיה ערבים, או ללא שליטה בירושלים ובהר הבית או או שחברה יהודית יכולה לכפור בתנ"ך ובשאר כתבי הקודש היהודיים ובעברית ולהשאר יהודית, לטעמי אינו מבין מההוא שח. היותה של היהדות מקרה מיוחד של שילוב בין דת, לאומיות, ותרבות ייחודיים מחייב תמהיל-יסוד ייחודי, אולם אין פרוש הדבר שכל היהודים "נבראים" באמצעות שטנץ אחד.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
|
|
|
|
למצבים היפותטיים (כגון ״פרישה״ מהקולקטיב), אני מתבונן בעיניים קמות במציאות אשר בה לא רק קבוצות קיצוניות למיניהן מייצרות הוויה של אנומיה אלא גם סתם אזרחים רגילים, נורמטיביים באמת בכל אורחותיהם.
קח לדוגמה את העובדה כי 60% (!!) מהאנשים שחוייבו בסגר עקב חשש להדבקה או הדבקות, הפרו את ההוראות ולא שמרו על הכללים. זהו שיעור עצום וגדול של אנשים שמצפצפים על החוק, על ההנחיות, על ההגיון ועל הסולידריות המינימלית הנדרשת מהם. שישים אחוזים רפי, לא בודדים ולא קיצוניים, אלו הם סתם אנשים שאולי גם מבלי להתכוון משתינים על כולנו מהמקפצה.
ראה נא גם את השיעור הגדול של אנשים מרכזיים שמצהירים בהזדמנויות רבות כי בכוונתם להפר בגלוי הוראות חוקיות. החל ברבנים וכלה בעוזרות לגננות, כל יום יש מישהו חדש שמוצא לנכון לבטא זלזול בחובות מינימליות. ולא מדובר במקרים של פיקוח נפש, מקרים של עקרונות מוסריים עמוקים ומושרשים, מדובר בדברים שגרתיים וסבירים בחיי כל מדינה.
ראה את הרטוריקה סביב סרבנות החיסונים, ראה את איחולי המוות וההרג לאנשי ציבור, ראה את ההתלהמות בכל מחלוקת זעירה, החל מויכוח על תור בחנות וכלה בנאומים בכנסת.
העתיד לא נראה טוב |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
הירונימוס |
|
|
|
|
|
אינני מנסה לגרור איש מאיתנו לתאוריות או למצבים היפותטיים, משום שאיננו עוסקים במצב היפותטי. השימוש בניסוח מוכלל בא להעיד על כך "שאין חדש תחת השמש" ותופעות של שקיעת מדינות בגלל התפוררות פנימית מוכרות בעולם בכלל ובעם ישראל בפרט. אחרי הכרזת העצמאות עזבו אותנו לא מעט אנשים שלא מצאו כאן את מקומם. רבים מהם לא חזרו מעולם - זו פרישה. אפשר שהזמן לכך כבר חלף ועיקר המאמץ יהיה ששינוי תרבות באמצעות אכיפה (ובהמשך גם חינוך)
אני משייך את העובדה שרבים מדי בציבור אינם מצייתים להוראות החוק, לתקנות בטיחות וזהירות ולאחריות הקולקטיבית, להתרופפות הסולידריות הלאומית מצד אחד, ולחוסר משילות במובן של אכיפה אפקטיבית מצד שני. אבל לא די בהתבוננות בתוצאה המספרית, חייבים להבין את שורשיה. לדעתי השורשים נעוצים ברפיסות השלטון, בנחיתות השירותים המופקדים על האכיפה, בחוסר הגדרה של אחריות וסמכות הקובעת חד-ערכית וחד-משמעית מי אחראי למה. לא יתכן שמדינה תתנהל באורח תקין, כאשר החוק איננו מחייב את כולם באותה מידה, הממשלה משנה אותו כל שני וחמישי לפי נוחיותה וצרכיה, בג"צ פוסל אותו כאשר מתחשק לו, המשטרה אינה יודעת מה באמת חובתה ומה גבולותיה, והציבור מבין שהוא למעשה חופשי לעשות כרצונו, כי אין דין ואין דיין, ואם יאלץ לשלם על מעשיו ומחדליו מחיר, יצא לרחוב בהפגנות אסור לבלמן. זו בדיוק התמונה של מה שאני חושב לחוסר משילות.
ברור שנטייה לנצל לרעה מציאות של חוסר משילות נחלשת, כאשר רמת המחלוקות והפילוגים נמוכה והציבור נשמע לשלטון "בהתנדבות". אולם משילות אינה סובלת תנאי זה כתנאי הכרחי.
באין חזון יפרע עם, אמרו נביאי ישראל. החזון הציוני במלא עוצמתו התקיים ערב הקמת המדינה ובשנותיה הראשונות ושימש דבק מאחד לחלקים גדולים בציבור, שגם היה יותר הומוגני ומכאן גם יותר סולידרי. ככל שהמדינה מתפתחת וגדלים השונות והבדלי ההשקפות, הסדר הציבורי נוצר, משמר ואם נחוץ נאכף ע"י מוסדות המדינה ועפ"י חוקיה. נעשינו נורמליים מדי מבחינת הגיוונים והשונויות, אבל לא דאגנו באותו זמן להתאים להשתנות את חוקי המשחק ההכרחיים לקיום בצוותא.
עתה חייבים לתקן את המצב, מפני שעדיין אפשר לעשות זאת ועדיין המחיר יכול להיות נסבל, למרות השיח המתלהם, ואולי אפילו להתחיל ממנו.
מדינת ישראל מתאפיינת ב- 4 שסעים חריפים: הלאומי (יהודים מול ערבים), הדתי (חילונים ושומרי מסורת מול חרדים, העדתי (אשכנזים מול מזרחיים) והאידאולוגי (ימין מול השמאל). שלושה שסעים נמצאים בעיקרם בקרב הציבור היהודי וניתנים להכרעה בדרך דמוקרטית, באמצעות פשרות וקונצסיות. השסע הלאומי מחייב הכרעה פוליטית-כוחנית, באשר לא ניתן לגשר על הניגוד שבין שתי תנועות לאומיות מתנגדות ויריבות שנלחמות על ריבונות על אותה טריטוריה (כשריבונות היא בעלות בלעדית על הטריטוריה הלאומית).
זה המבחן כיום. הקורונה היא תוספת בלתי רצויה ובלתי מוזמנת, אבל קיימת. המצב הביטחוני, הוא תוספת עוד פחות רצויה, אבל הולכת ונבנית. אם לא נעשה סדר עכשיו יהיה הקושי בעתיד גדול הרבה יותר.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
|
4 |
|
|
הירונימוס עשה אותי אופטימי ואין ספק שאנחנו בתחילתו של שינוי לטובה ותגובתו של הירונימוס מלמדת על כך.אחרי שנים של בליל הזוי ומכוער שיצא תחת ידיו של הירונימוס אנחנו עדים לרנסנס בנפשו פנימה ובפעם הראשונה מאז ימיה הראשונים של הטוקבקיה באתר מספק לנו הירונימוס תגובה מסודרת ושפויה שכוללת דברי טעם אפילו שאין צורך להסכים עם הניפוח של התופעות אותן הוא מזכיר ויש פה ניפוח לא קטן.אם הירונימוס היה לומד היסטוריה הוא היה יודע שהמתחים בין הזרמים השונים בארץ אינם שונים במילימטר מהמתחים שהיו פה מאז היציאה מהחומות והקמת שכונת מאה שערים לפני איזה 160 שנה,אז נכון שעכשיו המתחים יותר קרובים אלינו אבל כלום לא השתנה בארץ מלבד הטכנולוגיות. עצם הסדר והאירגון בנפשו של הירונימוס(כמשל) שבא לידי ביטוי בתגובה הנ"ל אמנם לא יביא בסופו של יום למחיקת המחלוקות אבל יביא להכרה של שותפות גורל שמחייבת הורדה של גובה הלהבות ושיתוף פעולה כדי שהנכדים גם של הירונימוס וגם של אחרים יוכלו להרגיש פה בטוח.מי שמצוי בתקשורת מגלה שצצים היום אנשי תקשורת מהצד השמאלי של המפה שמתחילים לשאול שאלות ומתחילים להזיז את מד הזווית שלהם שהיה מקובע על זווית מסוימת,אמנם אלה עדיין לא התותחים ומעצבי דעת הקהל השמאלנית שכולנו מכירים אבל החשש מביקורת וחרמות מצד הברנג'ה נדמה שהולך ופוחת.ולכן,"מעז יצא מתוק" אמר מי שאמר ונקווה שכך יהיה.התהליך ההיסטורי בו מצוי העם היהודי נמצא רק במחצית הדרך וכדי להמשיך בו אסור להתרשם יתר על המידה מההווה ולהכנס לדיפרסיות מיותרות,צריך להתביית על השלבים הבאים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
באום |
|
|
|
|
|
תכתוב אי פעם דברי טעם, יתכן שתזכה לתגובה מאותו סוג |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
הירונימוס |
|
|
5 |
|
|
האנושה במשילות הממשלה, של הממשלה הנוכחית "בראשות" הפיקטיבית של מריונטה בשליטת כל מפלגה בקואליציה,שמייצג מפלגה זעירה של 6 חברי כנסת, שביצע מעשה שמחייב החלפת השם "כלנתריזם" ב"בניטיזם". השקרן העלוב הזה הפר כל הבטחה אידאולוגית למצביעיו, כדי לקבל את האתנן הפוליטי הגדול ביותר לפוליטיקאי,רשות הממשלה. רחמים כלנתר ז"ל מתהפך בקיברו,כי בניטו הפך אותו לבניטיסט מתחיל... |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
בני בנקר |
|
|
|
|
|
משום שאינני עוסק בפיקציות ובסיפורי בדים.
אם הליכוד רוצה לחזור ולהשתתף בשלטון, מוטב יציב בראשו מנהיג אחר, לפחות באופן זמני, ויצטרף לממשלת אחדות לאומית אמיתית על-יסוד רוטציה בראשות הממשלה, מצע חדש, והסכם על היעדים הלאומיים במכלול מטרות היסוד של מדינת ישראל כיום, לרבות שינויים במבנה הממשל.
השתנה מהמקפצה איננה שיטת ממשל והיא נמאסה על רוב הציבור הישראלי, לרבות אנשי ימין... |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
|
מריה סוידאן
כרישה שייכת למשפחת ירקות הנקראת ירקות אליום. כמו שום, שאלוט, בצל ירוק ועוד הם בעלי תכונות בריאותיות דומות
|
|
|
|
|
|
איתן קלינסקי
שאני נפעם מקריאת פסוקים ו'-ז' בפרק כ"ב אני נרגש מקריאת ההוראה רווית החמלה לבעל חיים הנתון במצוקה - "כי יקרא קן-ציפור לפנייך בדרך בכל עץ או או על הארץ... והאם רובצת על האפרוחים, או על הביצים לא תקח, האם על הבנים..."
|
|
|
|
|
|
מרגלית מולנר-גויטיין
אומרים "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות", לא בישראל קורונה, אלימות, שריפות זדוניות, רצח מתועב - והאמנות ממשיכה לפרוח למזלנו, לשימחתנו
|
|
|
|
|
|
אביתר בן-צדף
על שלוש אמירות אומללות ומסוכנות של ראש ממשלת הכחש והזדון ושל שרים בממשלתו קשקושים על אנטישמיות, שלילת העלייה להר-הבית והתעלמות מהעלייה אל דאגה, אתם יכולים לסמוך על ממשלת החרפה, שזו היא רק ההתחלה, והמשך עשיר עוד יבוא
|
|
|
|
|
|
אבי מרום-מילברגר
בפסק הדין שניתן בבית הדין לעבודה נקבע כי מעסיק רשאי למנוע את התייצבותו לעבודה של עובד הוראה שלא התחסן כנגד נגיף הקורונה ומסרב לעשות בדיקה לצורך הצגת תוצאה שלילית
|
|
|