ההפטרה של פרשת "ניצבים" היא מספר ישעיהו. תחילתה בפרק ס"א פסוק י' ונמשכת עד פרק ס"ג פסוק ו'. הפרשה נפתחת בתיאור מערכת יחסים אינטימית בין בני זוג, שיחד בונים משפחה. ההצלחה מותנית בכך, שכל אחד חש מחויבות גדולה להעניק חום ואהבה לזולתו, שיחד איתו הוא הקים את המשפחה.
ההפטרה מביעה כמיהה, שבמערכת היחסים בין ערכי המופת של המוסר היהודי ובין בני האדם תשרור תמיד הרמוניה של אהבת אמת בין בני זוג אוהבים בתא המשפחתי שהם בונים. ההפטרה מדגישה, שתשרור בתא הזה תמיד האווירה של "מְשׁוֹשׁ חָתָן עַל-כַּלָּה" (פרק ס"ב, פסוק ה'). לבוש החתן והכלה במעמד הקידושין הוא "בִּגְדֵי-יֶשַׁע וּמְעִיל צְדָקָה..." (פרק ס"א, פסוק י'), אלה סמלי הביגוד, שיקרינו על התא המשפחתי,
המהווים מטאפורה לבניית הבית הלאומי שלנו, שתמיד ישררו בו ערכי האהבה הכנה והיפה.
הנביא ישעיהו אף מגיע לתיאור אינטימי מרגש, בו מתוארת הכמיהה למימוש ערכי המופת המוסריים בדת היהודית כאותה כמיהה ארוטית "כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעֲלוּךְ בָּנַיִךְ".
אני דווקא כאתיאיסט נכבשתי למחויבות, הנדרשת מהאדם למערכות ערכים המוסריים כמקביל למערכת הערכים בין בני זוג שדרכם תצלח, אם ייטיבו להרעיף אהבה חמה לצד הדאגה היומיומית לאהובת הלב וכל זאת כמטאפורה להרעפת האהבה והדאגה היומיומית לבית הלאומי שלנו.
וברוח התיאורים של מערכת יחסים אישיים בין בני זוג הבונים תא משפחתי, אני מבקש לסיים באיחולים לירושלים בירת ישראל, שידעה פעמיים חורבן לאומי, "שֶׁלֹּא-יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא-יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה, כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי-בָהּ, וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלה, כִּי-חָפַץ יְהֹוָה בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל" (פרק ס"ב, פסוק ד').יתן קלינסקי