תקופת הקורונה הייתה ההזדמנות הבלתי חוזרת לתקן את מערכת החינוך מן היסוד ולגאול אותה מייסוריה הקשים. אלא ששוב הפוליטיקאים ניצחו, ההורים נרדמו בשמירה, וארגוני המורים משכו את כתפיהם מהנדרש מהם. מבלי להתייחס לקורונה ונזקיה, לא תהיה זו הפרזה רבתי כדי לקבוע שמערכת החינוך פשטה את הרגל מזמן. הפוליטיזציה של המערכת, המלחמות של אתמול שלא היו מעולם רלוונטיות עבור המחר של תלמידי ישראל, חוסר הידיעה על מה שקורה בין כותלי בתי הספר, כל אלה דרדרו את המערכת שאולה.
ה-1 בספטמבר הוא תאריך קדוש עבור האינטרסנטים המבקשים לגזור קופון שמן מפתיחת שנת הלימודים כדי להוכיח את "עשייתם". מה שקורה פנימה, בתוך בתי הספר לאחר ה-1 בספטמבר, כבר אינו חשוב. ננסה למנות כמה פגמים מהותיים של המערכת אשר הפכו אותה לבלתי יעילה ובלתי רלוונטית למאה ה-21.
תקופת הקורונה הוכיחה שאם רוצים, ניתן לחלק את הכיתות העמוסות עד עייפה, ובכך לאפשר למידה משמעותית, מתן יחס אישי באמת לכל תלמיד, טיפול בצרכיו הלימודיים או הנפשיים של כל אחד. במדינות מתקדמות שבהן מערכת החינוך היא באמת חשובה, אין כיתות של 32 תלמידים, לפחות, אין גנים בהם 35 ילדים. במקום לעסוק בכך ולדאוג שהמצב האופטימלי הזה יישאר, שרת החינוך וכל הגורמים האחרים עסקו בכן חיסון בבית הספר או לא, כן בדיקות סרולוגיות או לא. ב-1 בספטמבר 2021 שוב תיפתח שנת הלימודים כשהכיתות עמוסות ובלתי מתאימות לביצוע המשימות הלימודיות והאחרות שמערכת חינוך נורמלית צריכה לתת. זו תהיה בכייה לדורות.
נושא הזום הפך להיות מרכזי בשיח הפדגוגי-רגשי. גם אם כל הגורמים האחראיים על מערכת החינוך יקימו חומות מפני ההתקדמות הטכנולוגית, זה לא יעזור. תקופת הקורונה הייתה הזדמנות בלתי חוזרת להפנמת העובדה שהטכנולוגיה החדשה תהיה חלק בלתי נפרד מאורח החיים של כולנו. כפי שמערכות אחרות השתנו, ועוד ישתנו לבלי הכר, כך גם מערכת החינוך. ומה עשו קברניטי החינוך, הורים וכל מיני מומחים היודעים את הכל? הובילו מסע דה-לגיטימציה כנגד כל החידושים הטכנולוגיים שממילא ייכנסו למערכת החינוך, במקום להכין את המערכת כולה לקראת העידן החדש. ההיסטוריה מוכיחה שהתנהלות כזו היא מטופשת. המהפכה התעשייתית לא נתקבלה בזרועות פתוחות על-ידי מרבית האנשים, כי כל דבר חדש מערער את הביטחון. המהפכה התעשייתית לא נעצרה אלא העמיקה, ויחד עמה למדו האנשים לחיות לצידה. כך יקרה גם בעתיד הקרוב בעידן הטכנולוגי החדש. בתי הספר ימשיכו להתנהל כפי שהתנהלו כמו לפני 100 שנים. זה לא מדיר שינה מעיני ההורים וקברניטי המדינה???
אין מחקר ראוי לשמו שעוסק בהישגיה של מערכת החינוך שאינו מצביע על כשלים איומים הנמשכים שנים רבות. דוחות מבקר המדינה מצביעים על כשלים אלה בבירור: ריכוזיות של משרד החינוך, כוח אדם בלתי מיומן ובלתי מוכשר האמור לפקח על הנעשה במערכת, החלטות פוליטיות, מינויים של מנהלי בתי ספר שאינם ראויים כלל אך יש להם קשרים, קבלת מורים המלמדים מקצועיות שהם בעצמם לא למדו אפילו יום אחד. זה לא מסכן את ילדי ישראל? ואיפה הרשויות המקומיות שהפכו להיות משרדי חינוך קטנים ועל פיהן יישק דבר? יש מישהו שאינו יודע איך מתמנים בעלי תפקידים מטעם הרשויות המקומיות? איך אותם בעלי תפקידים פועלים אל מול מנהלי בתי הספר??? מה שחשוב הוא הקשרים ולא הכישורים.
ומילה על עניין החינוך. מי שמצפה שמערכת החינוך תחנך את ילדיו, הוא לא חי בישראל. יש הבדל תהומי בין חינוך לבין הוראה. מי שאינו מבין את ההבדל, ראוי שילמד. מה שקורה בין כותלי מערכת החינוך זה לא באמת חינוך. כל המאמצים מופנים לציונים. במקום לשנות את המצב עתה, בתקופת הקורונה, להפוך את המערכת ליעילה, עניינית, מובילה, מעוררת את הסקרנות והחקרנות לשנים רבות קדימה, חזרנו אל הריסות המערכת הקיימת.