בריאות העם והציבור תלויים בגיוון מזונות ומאכלים מהצומח הגדל על אדמת ישראל. הדבר מודגש בתקופת מגחפה כמו קורונה, שבהתמודדות איתה יש חשיבות לחיזוק המערכת החיסונית האנושית של האוכלוסייה על בסיס מזון טבעי בריא מבוסס ירקות, פירות ומגוון גרעינים עתירי ויטמינים. זה עדיף יותר מאשר לשים את כל הקלפים על "חיסונים" שהם לכאורה בעייתיים לחיסוניות ולחוסן הטבעיים של גוף האדם. לצורך כך יש צורך בשטחים פתוחים מיועדי חקלאות באיזורים כפריים וחקלאיים.
כל זאת בניגוד לעקרונות אג'נדה 21 של האו"ם שעליה חתומה ישראל. תוכנית זאת פוגעת דרסטית בביטחון התזונתי ובזמינות המזון על-ידי פגיעה בשטחים החקלאיים מחוץ לערים וציפוף בני אדם בערי מגדלים ענקיות וצפופות, שמכילות מגדלי מגורים מעורבבים במגדלי חקלאות יעודיים להפקת מוצרי חקלאות בתוך הערים הצפופות. זה יכול לכלול גם מגדלי ענק שבהם עירובי ושיזורי שימושים דמיוניים.
מבוא
הביטחון התזונתי של מדינה כמו ישראל, מבוסס בימינו על תוצרת הארץ שמפיקה החקלאות היהודית ובאופן פחות בהרבה לעומת בעבר עד מלחמת השחרור, וכך גם החקלאות הערבית. החקלאות הישראלית היא אינטנסיבית, מפותחת ומגוונת. היא מתקיימת כיום פחות בכפרים ובמושבות, ויותר בקיבוצים, במושבים ובחוות חקלאיות שמספקים את צורכי התזונה היסודיים והבסיסיים בדגש ירקות ופירות של האוכלוסייה המקומית (תוך היזקקות לכמה שפחות יבוא). החקלאות הישראלית מתפרשת על פני תחומים שכוללים, בין היתר, תבואות ככל שניתן, פירות נשירים, הדרים, ירקות, חלב, ביצים, בשר בקר, צאן ועופות, זיתים, דבש, יין, תמרים, תבלינים, צמחי מרפא ופרחים. כל זאת בסביבה ירוקה שחייבת להיות מוגנת משריפות ומשופעת באספקת מים שפירים, מי שטפונות או מים מטוהרים שאסור לבזבזם. שימושי ויעודי הקרקע החקלאית חייבים לא להשתנות.
אדמות חקלאיות אסור שיצומצמו ושיהפכו לעתודות נדל"ן. החקלאות והיערות צריכים להישמר ולהשתדרג בעזרת יישום תוצרי מחקר של מכוני מחקר ומדע אגרונומיים ממשלתיים וציבוריים, כמו המכון הוולקני בקריה החקלאית באזור ראשל"צ - בית דגן והפקולטה לחקלאות ברחובות. מרכז מו"פ חדשני עסקי בשיתוף מכללת תל חי מתפתח בפארק אגריטק ופודטק שנפתח בימים האחרונים ביוזמת היזם הראל מרגלית, במרחב קריית שמונה. שימור החקלאות ושטחיה, ואף הגדלתם, כרוך בהגנה ובתמרוץ של ההתיישבות הכפרית. זה כולל גם תימרוץ תיירות כפרית.
אין לבסס את התזונה הישראלית על יבוא חקלאי תלוי כלי שייט, מכולות, נמלי ים ואוויר, ממגורות, נתיבי שייט, נתיבי יבשה מסילתיים ונתיבי אוויר צפופים. גופים ירוקים חקלאיים חשובים הם בין היתר משרד החקלאות ופיתוח הכפר, רשות המקרקעין, קק"ל, רשויות וועדות מינהל התכנון במשרד הפנים, כמו הולק"ח (הוועדה לקרקע חקלאית), רשות המים, מקורות, התאחדות החקלאים, התאחדות האיכרים, התנועה הקיבוצית, אירגוני החקלאות הפרטית, משרד הגנת הסביבה, ומועצות היצור והשיווק הרגולטיביות לפירות, ירקות ועוד מוצרים חקלאיים כמו דבש, זיתים ופרחים.
רשויות התחרותיות וההגבלים העסקיים במשרד הכלכלה, מועצות התכנון, הייצור והשיווק במשרד החקלאות אמורות לדאוג לוויסות ההיצעים מול הביקושים של מוצרי החקלאות מתוצרת הארץ כך שיהיו זמינים לכל תושבי מדינת ישראל. למשרד החקלאות ופיתוח הכפר תפקידים חשובים בטיפוח החקלאות הישראלית ובשגשוגה.
משאבים כספיים ברוחב יד
בראש משרד החקלאות עומד השר יואב פורר, חבר סיעת ישראל ביתנו בראשות שר האוצר אביגדור ליברמן. גולת הכותרת של השר היא יוזמתו בשם השר ליברמן להכנסת רפורמה מהותית בחקלאות הישראלית. לרפורמה זו, שרוצים להסדירה בחוק ההסדרים החדש למשק לסוף 2021, מתנגדים כל גורמי ההתיישבות החקלאית ונציגויות ההתיישבויות החקלאיות והחקלאים וכן גורמים אגרונומיים מקצועיים. הרפורמה מנוגדת לרעיון הציוני המכונן, שלפיו החקלאות היא אבן הפינה של המפעל הציוני בכל הנוגע להקמת מדינת ישראל הריבונית.
הביטחון התזונתי של אזרחי מדינת ישראל ויושביה מבוסס לפני הכל על החקלאות הישראלית. זו אמורה לספק את כל צרכי התזונה של תושבי ישראל ולתת להם ביטחון תזונתי מירבי. המדינה חייבת להקצות אמצעי יצור, שיכללו בין היתר קרקעות זמינות, פוריות ויעודיות, מים, כולל ממאגרי מי שיטפונות, מים מותפלים, מי ביוב וניקוז מושבים ומטוהרים עבור החקלאות.
כמו-כן קרנות פיתוח, לשם יצירת יכולת ומסוגלות לקיום זמינות בכל הנוגע להקצאת משאבים כספיים ברוחב יד לחקלאות, דאגה לקיום זמינות של מצאי משאבי אנוש הדרושים לחקלאות, כולל הכשרות מקצועיות, תימרוץ עובדים, והקצאת מכסות יציבות ליבוא עובדי חקלאות שעונות על דרישות החקלאים בכל הנוגע לזמינות עובדים זרים. נראה שבמערכת הקואליציונית נוצר בלם לתוכניות ליברמן ופורר, שכנראה ימותנו מאוד בעיקר בלחץ מפלגות "העבודה", "כחול-לבן" ו"מר"ץ".
פתיחה רחבה של יבוא ויצוא חקלאי חופשי לישראל תשמוט את מטריית ההגנה מהמדינה, שלה נזקקים החקלאים הישראלים, כמו עמיתיהם במדינות העולם, שפועלים בתנאי אי-ודאות לא קלים. זאת עקב הצורך להתמודד עם האילוצים הכלכליים האובייקטיביים והסובייקטיביים שבמסגרתם פועלים החקלאיים הישראלים. אלה צריכים להתמודד בתנאי אי-יציבות וודאות עם אילוצי תחרותיות, מצבי קושי כלכליים, ביטחוניים, רגולטוריים, ואקלימיים (כולל הנדסת אקלים) וכן עם אילוצי מימון, הקצאת מכסות מיים ומכסות עובדים זרים וכן עם קשיי אקלים, מזיקים, ותשומות חקלאיות שיש ליבאן בזמן הנחוץ.
ראינו בשנים האחרונות כיצד נסקו מחירי האבוקדו לשחקים וגרמו להעלמות פרי זה מהשווקים הישראלים עקב חוסר רגולציה. זה נגרם עקב עליית מחירים בארה"ב המועדפת בשל כך על-ידי חקלאי ישראל ליצוא האבוקדו אליה. זה נגרם עקב מחסור באבוקדו אמריקני ומייבוא לארה"ב, שיספק את הצריכה הגוברת בשוק האמריקני.
גם מחירי הפירות הישראלים נוסקים השמיימה בשל חוסר תחרותיות משוכללת ומווסתת על-ידי ממשלת ישראל. דבר זה גורם לכשלון ולעיוות שוק עקב אי-מעורבות ממשלתית, שמגובה בגישות כלכליות קיצוניות קפיטליסטיות ליברטיניות, שחודרות לישראל על-ידי השקעת משאבים גדולים בהינדוס תודעה. מקורם של המשאבים בעולם היהודי הגלובלי.
גם הפיכת רשתות שיווק המזון הגדולות לדומיננטיות יותר בשוק הישראלי גורמת להן לתחכם את פעילותן ולעוות את האיזונים והבלמים הנדרשים בשוק משוכלל. זה כולל חכירת משקים חקלאיים לצורך שליטה ביבולים השנתיים תוך פגיעה בעקרונות התחרותיות וההגבלים העסקיים, שנגרמים על ידם. השליטה כוללת גם את המגדלים עצמם. זה נעשה בשיטות ניאו פיאודליות ליברטיניות. הכל כדי להכתיב את המחירים ואת התחלקות הרווחים בשווקי התוצרת החקלאית הישראלית. כמובן שזה מנוגד לאינטרסים של משקי הבית הצרכניים.
לאחרונה נודע על קניית פטנטים חקלאיים וזכויות יוצרים וקניין רוחני של המדינה שמומנו בכספיה על-ידי רשתות שיווק, הכל כדי להשיג יתרונות ושליטה בשוק ובמחירים בו. תוך מניעת תחרותיות. כל זאת על-ידי השתלטות על זנים חדשים, שעלותם לצרכן צריכה הייתה להיות מוזלת. מדובר במעשים פוגעניים בצרכן הישראלי. יש צורך בהתערבות החשב הכללי במשרד האוצר האחראי על כל נכסי המדינה כולל קנייניה הרוחניים והפטנטים לצורך יצירת איזונים ובלמים. גם ביקורת המדינה אמורה להיכנס לעובי הקורה.