תהליך השיקום והפריחה שלל ישות הטרור עזה נמצא בראשית דרכו, משאיות מלאות בכל טוב הארץ והעולם נכנסות בדרך המלך, באין מפריע, באין בודק. חומות המצור ממשיכות להסדק ונדמה כי עוד רגע קט יתמוטטו כליל. הכסף הקטרי זורם בנחת, הבלונים מופרחים בשמחה, הרקטות משוגרות באין תגובה, חייל צה"ל נרצח מטווח אפס, והמחבלים על הגדר באין מרתיע, על החומה באין פחד, והנעדרים כבר שבע שנים וחודשיים מוחזקים על-ידי הפרטנרים החדשים ישנים, מחבלי החמאס. אלו מרתיעים את הנהגת המדינה המבקשת, כמו קודמיה. רק שקט, שקט תמורת כל מה שיבקשו. הפחד ממחול שיגורים מירושלים ועד תל אביב בואכה עוטף ישראל משתק, כובל, מסמא את בלוטות החוסן הלאומי, ההיסטריה מתגובות ארגון הטרור מרעידה את ידי ההנהגה הרופסת, זו וקודמתה, ההפקרות בעיצומה כמו בהפקרות בניית הרצף הפלשתיני בשטחי c ללא מורא וללא מחיר.
ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל הבטיחו למשפחות הנעדרים אורן שאול והדר גולדין ששיקום עזה תלוי בהתקדמות עד להשבת גופות חללי צה"ל. אז הבטיחו. השיקום כבר החל, אלפי משאיות עם מלט וברזל, לשיקום המנהרות להקמת מבצרים, באמתלת שיקום הבתים, אלפי משאיות עם כל הציוד הנדרש להיערכות לסבב הלחימה הבא נכנס בדלת הראשית ללא עינו הפקוחה של צה"ל, ובהבטחה מלאה של ה'מתווכים ההוגנים' המצריים, שלא משנה כמה רקטות ישוגרו, כמה חיילים יהרגו, כמה בלוני נפץ יתפוצצו 'שיקום הרצועה יתקיים ללא תנאים'. שום מילה על דרישת החזרת הנעדרים.
ההורים השכולים סברו כי הנהגת המדינה הקודמת, בראשות בנימין נתניהו, אינה עושה מספיק כדי להחזיר את בניהם הנעדרים, עתה הם מביטים באדריכלי מבצע 'צוק איתן'. ראש הממשלה נפתלי בנט, היה חבר הקבינט במבצע בו נחטפו גופות חללי צה"ל. שר הביטחון, בני גנץ, היה הרמטכ"ל בעת המבצע, ואביב כוכבי היה אלוף, ראש אמ"ן בעת המבצע, והמשאיות עוברות בכל יום באלפים, חומרי הבנייה מוכנסים ללא מחאה, הכסף לחמאס מהקטרים זורם, המבצע האחרון שנעשה בעזה תחת הנהגת בנימין נתניהו נמחק בעקבות השיקום של ארגון הטרור החמאסי ומשפחות גולדין ושאול ממשיכות להתפלל להשבת גופות הבנים לישראל. אין להם על מי לסמוך כשהן מבינות שהבנים נשכחו במסע חוסר ההרתעה ותחושות הפחד מההתמודדות מול ארגון הטרור, מול הפחד המשתק, מול מאזן האימה המופקר.
חובתם המוסרית של ראשי ההנהגה הנוכחית בראש ובראשונה כלפי משפחות גולדין ושאול וכן כלפי חיילי צה"ל ומשפחותיהם אשר מביטים בעיניים כלות מאז הפקרת הלוחם מדחת יוסף ועד להפקרת הלוחמים הדר ואורון וליבם חרד מהחשש המנקר. האם זהו צבא העם אליו ישלחו בניהם ומפקדיהם לא יפקירום לעולם? חייבים לשמר ולחדש את הברית הברורה שהתכסתה בערפל הכישלונות בין הצבא, מפקדיו לחייליו.