פרשת "נח" מתקשרת למים כמקור החיים והקיום של החברה האנושית והטבע. מאידך-גיסא המים מתקשרים עם תופעה קשה מנשוא - המבול, כמוקד של ההרס והחורבן המוחלט של היקום. המים מהווים את מקור הברכה ואת מתן הביטחון הקיומי לחיים בחברה האנושית, אך המים גם מהווים את המוקד הקשה מנשוא, שעלול לערער את הביטחון הקיומי ואף ביכולתו להביא את החברה האנושית לכלל חורבן והרס מוחלט, כפי שבא לידי ביטוי בתיאורים הקשים בפרשה שלנו - פרשת "נח".
אני מוסיף נימה אישית, שבתרבות הנבואית שלנו המים היוו את מקור ההשראה היפה והמרגש לחזון המרטיט ושובה את לב השומע והקורא בדבר ההכרח לבנות חברה, שכל נדבך מנדבכיה יושתת רק על ערכי הצדק ועל ערכי המשפט - כפי שהתבטא הנוקד ובולס השקמים מתקוע, הנביא עמוס, בנבואתו בפרק ה' בפסוק כ"ד: "וַיַּגַל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט, וּצְדָקָה - כְּנַחַל אֵיתָן".
שבוע לפני קריאת פרשה "נח", בחג הסוכות חגגנו בהתלהבות רבה את קריאת "נִּידוֹנִים עַל הַמַּיִם" על-פי מסכת ראש השנה א', ב'. בימי בית שני התעצמו אצלנו טקסים יפים, הקשורים בניסוח המים, שכונו "שִׁמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה". טקס מרגש, שזכיתי לחוות בילדותי בבית הספר ל"ילדי עובדים" אם המושבות. בסיום החג, בשמיני עצרת, התפללנו את תפילת הגשם. מחג סוכות ועד חג הפסח אנחנו נחזור ונזכיר את הגשם בתפילת "שמונה עשרה" בברכת "גבורות", ונפנה "לְמַשִּיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם". בהפטרה שנקרא מספר ישעיהו בפרק נ"ה, בפסוק א' נשמיע בקול את המשאלה - "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם...".
הניסיון הראשון לקיום האנושי, עליו קראנו בסיפור הבריאה בפרשה הראשונה בתורה, בפרשת "בראשית", לא עלה יפה. הוא פשוט נכשל. צאצאי אדם וחוה, צאצאי הזוג שנברא ביום השישי לבריאה, מלאו את כל הארץ בחטא ובמעשים, שאין מקום לעשותם. באמצעות המבול בפרשת "נח", הפרשה השנייה בתורה, מחזיר אלוהים את העולם למצב של תהו ובהו. זאת מתוך כוונה להתחיל הכל מחדש תוך כדי הקפדה רבה, שכל הנגעים, אשר פקדו את החברה אחרי ששת ימי הבריאה לא יחזרו ולא ישנו.
פרשת "נח" מביעה משאלה, שמעתה העשייה של האדם לא תעלה על שרטון ולא תפגום יותר בשלמות של הבריאה.
בפרשת "בראשית" קראנו על אלוהים,
שברא את השמים ואת הארץ. לנדבך של היום הראשון נוספו נדבכים משמעותיים במהלך ששת ימי הבריאה
אבל את העשייה בתחום שברא הותיר אלוהים לאדם. למרבה הצער, במרחבי העשייה האדם מעד, לכן בפרשת "נח" אנחנו עדים לעונש החורבן המוחלט ולבנייה מחדש.
כיום כשאנחנו קוראים את פרשת "נח" עלינו לשאול, האם אנחנו כיום מתפקדים כחברה העומדת במבחן של תכלית הבריאה - והיא עשית הטוב. האם אנחנו שומרים על מה שנברא -
עולם טוב. התכלית של עולם טוב באה לידי ביטוי באמירה אלוקית בכל יום של בריאה. וכשביום השני לא נאמרה תכלית זו, היא נאמרה פעמיים ביום השלישי.
כשאנחנו חיים היום בחברה מקוטבת מבחינה מעמדית, אני מציין בצער, שהקוטביות הזו פוגעת פגיעה קשה כל יום בתכלית הבריאה - לבנות עולם, שמה שצריך לאפיין אותו הוא
הטוב. אנחנו פוגעים בערכי הטוב כשאנחנו מעצימים את גילויי הלאומנות. העצמת לאומנות אחת העוינת באלימות קשה ברעותה היא פגיעה בתכלית הבריאה. אנחנו מוסיפים החטאה קשה לתכלית הבריאה על-ידי תופעת תכנון ויצירת חומרי השמדה בכורים אטומיים הפזורים ברחבי העולם. באלו הימים אנחנו פוגעים קשה בתופעה היפה של הבריאה על-ידי פליטת גזים רעילים, העלולים לשבש את כל המערכת האקלימית.
השבוע של פרשת "נח" חייב להיות שבוע של חשבון נפש -
איך אנחנו חוזרים לחיקו של הטוב שהוא בבסיס התכלית של הבריאה. עלינו לעשות את חשבון הנפש, טרם הגעתנו למצב, שלעת ערב תבוא אלינו היונה עם "עֲלֵה זַיִת טָרֶף בְּפִיָהּ" ואז נדע, "כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית פרק ח' פסוק י"א).