קצרה ידי מלפרט את כל המראות הצפויים למטייל שטרם חווה את איסלנד. אציין ולו במעט את תצורות הלבה ואת הגבעות המיוחדות שטיפסנו עליהן על-מנת להגיע לחלל גבעת הירח הנישא באזור הגעשי ונחילי הלבה בשמורת אזור אגם מיוואטן (Myvatn), עם מסות של ברווזים, עופות מים, כבשים וסוסים במרעה, כשברקע ובאופק נפלטים מבטן האדמה הדי קיטור ובוץ מבעבע ועיסתי, מדיפים ריחות גופרית. מעניינים לא פחות הם תושבי המקום, בפרט אלה החיים מחוץ לערים הגדולות, בכפרים וחוות ובבדידות מזהרת, במרחקים עצומים מכל יישוב עירוני. החוות המטופחות הן מעין ישוב אוטונומי בזעיר אנפין, ואחת מאלה היא החווה מהמאה ה-18, חווה היסטורית איסלנדית טיפוסית בגלאומבר Glaumbær הממחישה את החיים בכפרים המבודדים והמרוחקים של איסלנד, שאף כנסייה קטנה ברשותה. כאלה פזורים באזורים שונים ברחבי המדינה, מה שמלמד על העם האיסלנדי הפטריוטי והקשוח החי כאן כבר כ-1,200 שנה, מאז תחילת ההתיישבות באי, עם השומר, ועובד את האדמה למרות הקושי הרב באזור בזלתי וגעשי של העולם שיש בו מוקדי רעש והתפרצויות וולקניות תכופות, הגובות חיי אדם ואסונות, ועדיין גאה וזקוף, הוא חוזר שוב ושוב לאחר כל אסון ואירוע. התושבים המבוגרים באיסלנד ידועים בקשיחותם. הם מחוספסים וייחודיים, כמו גם שפתם העתיקה מאימא נורבגיה הוויקינגית. בעלי החיים שאני פוגשת בטיולים תמיד נחרתים בזיכרוני ובחוויותיי, כפי שאירע לי במסעותיי לגלפאגוס, לתאילנד, לסרי לנקה, לבורמה, לתאילנד, להודו ועוד. אזכור בעיקר את הכבשים המפוטמות, עטופות פרוות צמר סבוכות רכות, ופניהן כפני ליליפוטיים. לראשונה אף פגשתי סוסים איסלנדיים, זה היה בחווה אקולוגית מיוחדת במינה שבפרידהם, בה מגדלים בעיקר עגבניות בחממות, באמצעות טכנולוגיה מיוחדת. מלבד עגבניות שרי, פרי פיתוח ישראלי, מגדלים בחווה ירקות, פירות, דבורים יצרניות וסוסים מקומיים מיוחדים, שמקורם בגזע הנורבגי הפראי, סוסים נמוכים ונמרצים. לרגע הבחנתי כי לסוסים אלה הבעות אנושיות.

מסלול הפיורדים המזרחיים באיסלנד סובב מפרצונים ודרכים עקלקלות סביב כפרים קטנים מאוד של עשרות תושבים עד מאות תושבים, ועיירות צבעוניות ססגוניות שלהן יש מעגן סירות, ספינות ובתי חרושת לדגים ושימורים. האיסלנדים עצמם עובדים בהם ולא זרים, ובכך הם שומרים על הומוגניות. אנו תקווה כי האיסלנדים יסתפקו בדגים ופירות הים ולא ימשיכו בצייד ובהרג לוויתנים ויונקים ימיים אחרים, שכן איסלנד אינה שומרת על החוק הבינלאומי. מצער שהיא עדיין מתנגדת לאמנה הבינלאומית האוסרת ציד יונקים גדולים מהימים ומהאוקיאנוסים, כולל איי פארו, יפן ועוד. במהלך הטיול הגענו לשדה הקרח הענק באירופה - "ואטנה" ששטחו כ-8,000 קמ"ר, באמצעות סופר גי'פים ענקיים גדולי צמיגים המיוחדים למעבר הררי וקרחוני זה, עם נהגים איסלנדיים מקצוענים וציוד ארקטי מצוין. נסענו במשך כשלוש שעות וטיפסנו מעלה כ-1,000 מטר מעל פני הים, במרחבים עצומים של שדה קרח שבהק בשמש המקרינה ומחזירה אור כמראה. פסענו על גבי הקרח בין 1,000 השנים שבקיעים ענקיים כחולים תכולים נקרו בו ופסגות הרי הגעש נבטו מהאופק ובמרחב, מה שהדגיש את הראות הנפלאה והנקייה שהתברכנו בה. אנו ממשיכים לטייל ותוהים מה עוד ניתן לראות שלא ראינו לאחר כל המראות האלה. מוטי סבאג המדריך, שלאחר כ-30 שנה של טיילות והדרכה באיסלנד מטעם החברה הגאוגרפית, משיב על כך ואומר שלאיסלנד בת ה-103,000 קמ"ר (ישראל, לשם השוואה, משתרעת על שטח בסך 22,145 קמ"ר...) יש עשרות מסלולים שונים ומגוונים במשך ארבע עונות השנה, ולכן איסלנד נחשבת לאחת המדינות המצולמות ביותר. לא בכדי הוטבעה האימרה האיסלנדית המפורסמת כי לאיסלנד יש 40 גוונים של ירוק. זו ההזדמנות להודות על הדרכתו המיוחדת, המלומדת והמקצועית של מוטי סבאג, שבזכותו כל יום בטיול היה ייחודי ורענן. המדריך לא חדל להפתיע בידע רב, בניסיון אמיתי ורב שנים, בכישרון ובהסברים מפורטים, ומעל הכל: סבלנות, אכפתיות רבה ואהבת הבריות.

כשחשבנו שכבר ראינו די לבן וקרח, התבדינו כשהגענו ללגונת הקרחונים כשאנו מצוידים במעילים מיוחדים ובחליפות הצלה. כמו לוחמים בקומנדו הימי, עלינו על סירת זודיאק עשויה גומי ושטנו קרוב לאייסברג, גושי קרח שהתנתקו מהקרחון ללגונה. באשליית אומדן ומרחק הקרחון נראה קרוב במרחק של מאות מטרים, אבל המרחק לקרחון הוא כ-1 קילומטרים, רוחבו כ-2.5 קילומטרים, גובהו כ-45 מטר ואורכו כשישה קילומטרים עד לשדה הקרח משם נשמעים רעמי התרסקויות, דרדרת ומפולות של שברי קרח מהקרחון, מה שהעצים את התחושה הארקטית. ביום הבא נסענו לאזור שונה מאוד, ירחי ומנותק מהעולם, בשם לאקי - על שם הר הגעש האלים ביותר באיסלנד באלפי שנים האחרונות שהרס והרג כ-10,000 איש במאה שעברה ועוד רבים במאות שקדמו להן. הר שאף שינה את כל תוואי דרום מזרח איסלנד, פגע כלכלית וגרם לנזקים רבים בחקלאות של מדינות שכנות ואף רחוקות. הבוקר הבא התחיל בנסיעות מטלטלות בין ההרים ופסגות געשיות, חרוטי הרי געש יפים סביב, נהרות מים ומכשולי קניונים צרים - עד שהגענו לתחתית ההר ומשם צעדנו כשעה לפסגתו הצופה על מרחב הפארק הלאומי. הנוף מאופק לאופק הוא שדה קרח נישא עד לים. מזג האוויר באותו היום היה בהיר ושמשי, מלווה ברוח קרירה וצלולה, להסניף מעט בטרם נשוב לחום וללחות הישראלית. לאחר לילה במלון מפנק וארוחות גורמה, ושני לילות באזור שמורת לאקי, הגענו לעיירה ויק הקטנה והציורית שבדרום איסלנד. משם המשכנו לחוף השחור, מצוקי הבזלת ומערות שנוצרו מחבטות הים והרוח החוצבת בהם תצורות של משושים, מחומשים, משולשים בצבעי שחור ואפור, כשמעל חגים אלפי עופות מים שראינו אותם גם ממצוקי דירהולי וממגדל האור הדרומי הענק, מהם צפינו בעופות ובציפורים, בחופים ובמצוקים, באיונים ימיים ובאיים, במרחבי האוקיאנוס האטלנטי עם זרמי הגולף הסובב את איסלנד. כשאנו יורדים מההר, השמים חדלים להמטיר והערפל מתפוגג. אנו ממשיכים לעבר העיירה סלפוס, יורדים אל מפל סקוגר המרשים והחובט בקרקע ורוח קלילה מפזרת את המים. אנו מטפסים 400 מדרגות לכל כיוון, שווה בהחלט כי למעלה ממעוף הציפור, מעל הנוף והמפל, פרושה איסלנד שאינה נגמרת, וממשיכה להפתיע ולהלהיב את הדמיון.