ראש הממשלה נפתלי בנט היה ממלכתי לחלוטין. בפתח נאומו בישיבת הזיכרון ליצחק רבין פנה אל יושב-ראש האופוזיציה תוך שהוא נוקב בשמו המלא של בנימין נתניהו. בהתאם לכך נקב גם בשמותיהם המלאים של יצחק הרצוג ומיקי לוי ובתאריהם.
ראש האופוזיציה ח"כ ביבי היה ממלכתי למחצה. הוא פנה אל התואר "ראש הממשלה" בלבד בלי להוציא מפיו את המילה בנט. בהתאם לכך פנה רק אל נשיא המדינה ויושב-ראש הכנסת בלי לנקוב בשמותיהם. זה פחות ממלכתי, אך עדיין טוב מהתנהלותו בטקס חילופי ראש השב"כ עת התעלם כליל מראש הממשלה. אולי הוא עוד יתבגר.
ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד נשא נאום מזהיר כדרכו. איני משוכנע כי במקום הנכון. יש הרבה הערות וניתוח וביקורת לכל שלושה הנאומים. אך אני חש כי כתבתי אותם שנה אחר שנה. בעצם את אשר היה לי לומר כתבתי בליל הרצח בקטע שנכתב בדם לבי וכיניתי אותו - "גם הוא מגש הכסף", שפורסם למחרת בהארץ. לי אין מה להוסיף.
במחשבה שלאחר הישיבה אני תוהה אם יש להשאיר את זכרו של רבין בידי פוליטיקאים שאינם מחדשים דבר. אולי הגיעה העת להפקיד את הזיכרון בידי היסטוריונים ופילוסופים ואסטרטגים. אולי. צריך עיון.