|
|
|
|
שטחי מדבר [צילום: הדס פרוש]
|
|
|
על-רקע קיים וצפוי זה, אמורים להתגייס, ביתר-שאת, הידע המעולה והיכולות המוכחות של החקלאות והמחקר בישראל, לפיתוח ולקידום ייצור מזון בשטחים מדבריים או מדבריים למחצה: הן בענפי הצומח (לרבות גידולים על מצע מנותק וגידולים הידרופוניים), והן בגידול והשבחה של בעלי-חיים ביתיים (כולל צאן ובקר, וכן גמלים וסוסים לרכיבה). כל זאת, בשילוב סיוע בתחומים אחרים שמעניינן של ארצות מדבר, כגון הפקה וחיסכון של מים, הפקת אנרגיה ממקורות טבעיים וניצול מים מליחים להשקיה.
תרומה ישראלית אפשרית נוספת לצרכי בני-אנוש - מחקר ופיתוח לאיתור חומרי בנייה זולים ויעילים (כתחליף או כחיזוק לקיים כיום), ולגיבוש וליישום של טכניקות בנייה מהירות, אף עם אפשרות פירוק והרכבה מלא או חלקי, להרחבת מבנים קיימים או לניודם למיקום חליפי מועדף. נושא זה הוא גם מעניינו של הציבור הישראלי בעבור עצמו(!) – ברור לכל כבר כעת, כי מצוקת הדיור הנמשכת בישראל, לא תיפתר ללא בנייה רחבת היקף, יעילה ומהירה (על כך גם במאמרים של הח"מ באתר זה, ובהם "הדיור הלאומי: ניצול השקט לפני הסערה" ממאי 2018). מחקר ופיתוח ישראלים מקדמים תחומים רבי-חשיבות ועתירי הצלחות; מדוע ייעדר מהם תחום הבנייה, החיוני לרבים!?
ההצעות בפרק זה הינן כדוגמאות בלבד; ייחודן הוא בתרומתן להחלשת משמעות הבעלות על הקרקע במסגרת המדינית-הריבונית המקובלת, וממילא בתרומה לקידומו של הסדר שלום באזורנו: ניצול יעיל ומספק של קרקעות למטרות העיקריות של ייצור מזון ושל בנייה, "יגמיש" ויפחית את הצורך בשטחי קרקע ואת המאבק על השליטה המלאה בהם, כאשר מעמד וזכויות בזיקה לאותם שטחים ניתנים להסדרים מגוונים בין הגורמים המדינתיים, לרבות בדרך של אבחנה בין בעלות לבין חכירה ארוכת-טווח ו/או זיקות-הנאה והסדרי-מעבר (על-פי המודלים המשפטיים המוכרים והמיושמים באזור זה עשרות שנים ).
אינטרס משותף על הפרק – אף במישור הבינדתי
בתקופה האחרונה הולכת ומחריפה בעייתם של יהודים ושל מוסלמים, בעיקר בארצות שונות באירופה, עקב השלטתו של האיסור על השחיטה הכשרה, ועמה שחיטת ה"חלאל" המוסלמית. זאת בנימוק של צער בעלי חיים, בהתייחס לסבל הנגרם לקורבן השחיטה, ובדרישה לגרום לו להימום מוקדם – פעולה האסורה לפי ההלכות הדתיות. עמדתו זו של האיחוד האירופי בנושא, הוחלה לאחרונה גם ביוון; הדבר עלול לגרור אחריו גם הצטרפות מדינות נוספות, ומתגבר העניין המשותף של שתי הדתות בדאגה למאמיניהן ברחבי היבשת.
יוזכר בהקשר, כי פסיקה רבנית המתירה הימום חשמלי קל של קרבן-השחיטה, נדונה בעבר פעמים אחדות, אך לא נתקבלה כהלכה פסיקתית. עם זאת, נראה כי עדיין לא מוצו בירור ובחינה של חלופה (מוצעת כאן) המבוססת על הרדמה מקומית בעזרת חומר אלחוש, המתפרק בגוף בעל-החיים במהירות מתאימה לאחר פעולת ההמתה ולפני תום השחיטה: רופאי שיניים, למשל, מסתייעים בהרדמה מקומית למטופליהם, בכל מקרה של עקירה, ובטיפולים מכאיבים אחרים; חומר הרדמה המתפרק לאחר זמן וניתן להזרקה לגופו של האדם עצמו – מדוע לא תוכשר הזרקתו (הזרקה לאזורי-חיתוך בלבד) בהליכי ייצור בשר, אשר ישמש לו להזנה!?
|
|
|
|
|
בימום חשמלי [צילום: פלאש 90]
|
|
|
בכל מקרה, ובמקביל, ראוי כי המאמצים הדיפלומטיים הנעשים כבר בנושא בחסות המדינה, יימשכו בהתאם ואף כמאבק משותף לשתי הדתות הנפגעות: יש לזכור ולהזכיר, כי השחיטה הכשרה מבוססת על אימוץ צורת ההמתה הקלה ביותר הקיימת בטבע, ב"יחסים" שבין טורפים לנטרפים (כגון דרכו של הנמר, האוחז בטרף קטן,יחסית, ופועל למנוע תנועות פוגעות מצד הקורבן: כל פגיעה קלה בטורף עלולה לסבכו בחתך מזהם או בנכות!); וגם זאת – בהחמרות יתר למניעת סבל מהקורבן, לרבות התניית הכשרות בחיתוך בסכין חד וחלק, אף ללא פגימה קלה העלולה להכאיב לנשחט! בעבר כבר נסתיימו ויכוחים מדעיים בנושא לטובת התרת השחיטה הכשרה; אך ללא מאבק לא ייפתר הנושא גם הפעם.
לקידום השלום – הקדמת משימת ענק הצפויה בוודאות
זה מכבר עומדים הכל מול שינויים משמעותיים במציאות חדשה, מתרחבת ומעמיקה, המוכרת גם כמהפכת "מי טו" ׁׁ("Me Too"), המחזקת נשים, בכל גיל, מול גברים המנסים (או שניסו, אף בעבר רחוק) לנצל מולן כוח פיזי וכוח שררה. ככל המסתמן, וככל הצפוי הולכת ומתגלה גם מגמת המשך משלימה ומבורכת: הגדלת שילובן של נשים בניהול, בתכנון ובהנהגה, לא רק כ"אפליה מתקנת", אלא מתוך הכרה בתרומה המתבקשת, הנובעת משילובים, כאמור, למען החברה והמדינה בכל ארץ, תוך שמירת מעמדם וכבודם של הגברים.
ברם, התגברות עולמית-אנושית נמשכת במעמדן ובהשפעתן של נשים, כמעט בכל מישור שהוא, תיצור לחצים במיוחד במדינות בהן שולטת מסורת פטריארכאלית מושרשת, עד כדי איום של פגיעה ממשית במעמד הגברים באותה חברה. תחושת הפגיעה אצל גברים, בנסיבות כאלה, תהיה בעיקרה סובייקטיבית, אך בתפוצתה הרחבה ובהשלכותיה המתמידות יהיו צורך וחובה לראותה כחלק ממציאות אובייקטיבית. זאת, בצד עניינן של נשים בכלל, ובחברה מסורתית בפרט, כי הגברים במשפחתן ובחברתן יישארו בהכרת ערך עצמם גם מבחינה "מגדרית".
כפי שכבר צויין במאמר קודם של הח"מ באתר זה ("חשיבה והתחשבות מול קשיי המציאות"; יולי 2020), תרומה ישראלית ייחודית עשויה להימצא כאן בגיבוש של צעדי ביניים לשינויים הדרגתיים בנושא, כתנאי הכרחי לקידומו הראוי והמכובד בקרב קהילות פטריארכאליות.
|
|
|
|
|
חיזוקים של ממש [צילום: דמיין דוברגאנס, AP]
|
|
|
וביתר פירוט: בין לשם קידומו של התהליך בקהילות מסורתיות, ובין לשם מניעת חיכוכים ונזקים הצפויים מהלחצים הפנימיים והחיצוניים לקידומו – ניתן לצפות, כבר כעת, את הצורך בגיבוש מוצלח ומוכח של "מודלים" חברתיים שונים, בהם חיזוקים של ממש במעמד ובהשפעה לנשים נעשים תוך שמירת כבודם של הגברים(!). מוצע, אפוא, כי גיבוש ויישום של מודלים כאלה יתוכנן ויבוצע בישראל כבר בזמן קרוב, בשיתוף קהילות בני כל הדתות, ולפי הצורך והאפשרות – גם בשילוב קהילות בשטחי הרשות הפלשתינית.
לקידום ושילוב נשים בתחומים ובנושאים שהינם נחלתם של גברים בחברות פטריארכאליות, תהיינה בוודאות השלכות והשפעות משמעותיות בחברות כאלה, עד כדי זעזועים של ממש. תרומה ישראלית בנושא, לפי המוצע כאן או בדומה לו, תהיה בעלת ערך לכל הנוגעים בדבר, והיא עשויה להימצא כנדבך מגשר רב-חשיבות ביחסי העמים במזרח-התיכון בכלל, ובין ישראלים ואחרים – בפרט.
תרומות של ישראל – גם מעבר למזרח-התיכון
על-רקע הצהרות ממשלת ישראל בוועידת האקלים בגלאזגו בימים אלה, בדבר התגייסותה של ישראל לפתרון משבר האקלים העולמי, ניתן לצפות למאמצים מקבילים, לקידום פתרונות בסוגיות המקומיות-האזוריות המטרידות את אזרחי ישראל. גם בהמשך דרכיה, אמורות החברה והמדינה בישראל לשלב קני-מידה הראויים ל"עם סגולה":
אין לשכוח, כי מדינת ישראל אמורה להיות "אור לגוים" גם בנושא "משולש היחסים" של מדינה-חברה-פרט, עם חשיבות שמירתם של ערכים ושל מוסר אנושי מול איומי הטכנולוגיה המתעצמת. אמנם, מסגרת של "מדינה" הינה אמצעי הכרחי לניהולה של אנושות, במיוחד בתקופה של קידמה טכנולוגית, אך עדיין מדינות הינן אמצעי, למען עולם אנושי של בני-אדם. תרומות של ישראל במזרח-התיכון יהיו, מטבע הדברים, גם למען עצמה ואף מעבר לגבולות האזור כולו.
|
|