בוקר אחד התעורר בני גנץ משועמם, ובלי להיוועץ בממשלה הכריז על שישה ארגונים פלשתינים שהם תומכי טרור (קרוב לוודאי שזה נכון). ככה, בלי לקיים סיעור מוחות האם כדאי להגדירם כטרוריסטים? מה המחיר המדיני? איך תגיב הזירה הבינלאומית?
הצהרה יקרה. מחירים גואים. אני מציע לכל משרד החוץ והביטחון והמל"ל לקרוא היום את מאמרה של החוקרת זנהה אגהה (העושה עתה במכון אקדמי בארצות הברית) ב"ניו-יורק טיימס" - Israel is silencing us. ישראל משלמת ברבית-דרבית את מחיר ההחלטה החובבנית של גנץ. עוד פסקה ב"מצעד האוולת" לפי ההיסטוריונית הנודעת ברברה טוכמן (גם את ספרה כדאי לחלק לשרי הממשלה).
כך, עם חריקה ביחסים עם ג'ו ביידן, מגיעה פרשת הקונסוליה האמריקנית בירושלים. היא התנהלה שנים רבות. אחר כך נסגרה. ישראל הביעה מורת רוח, אבל פעילותה לא הייתה שווה עוד סכסוך. עתה רוצה ביידן לחדשה.
במקום להצהיר בעברית ובאנגלית מפי נפתלי בנט ויאיר לפיד גם יחד כי ישראל מתנגדת - ראוי לפתור את הבעיה. איך (מה, באמת אין בממשלה מישהו שמבין בניהול הליך מדיני? מה עם השגריר החדש מיכאל (מייק) הרצוג?)? אז כך:
לבקש מארצות הברית להודיע עם כינונה של הקונסוליה כי היא כפופה באורח פורמלי לשגריר המיועד טום ניידס. היא תוסיף כי בשל מעמדה המיוחד של ירושלים יש מקום לשני גופים אמריקניים הפעילים בתחומה כפי שכבר היה בעבר.
בפועל הקנסוליה הזאת תפעל באורח חופשי כנהוג בכל הדמוקרטיות בעולם, ותעסוק בעניינים פלשתינים, וכדי למנוע לזות שפתיים תסדיר מדי שנה גם אשרות כניסה דחופות לשני ישראלים שתמיד נפשם יוצאת לבקר בניו-יורק. כך אפשר לגמור את זה בקלות בלי סכסוך, שמהותו לריק.