מותו הטראגי של קריניצי, שהיה ראש עיר דומיננטי ומוערך היכה בהלם ובתדהמה לא רק את תושבי עירו רמת גן, אלא גם את כלל תושבי המדינה שכן היה דמות ארצית ציבורית מוכרת וידועה, גם מחוץ לרמת גן. בצוואתו ביקש להיטמן בבוא יומו בזכרון יעקב או בפארק הלאומי בר"ג וכך כתב: "רצוני לבוא למנוחת עולמים בזכרון יעקב או בפארק הלאומי כפי שמועצת העיר תחליט". עוד ביקש שהלוויתו תהיה מסורתית אך לא יישאו בה הספדים. עם היודע מותו, מועצת עיריית רמת גן התכנסה לישיבה דחופה כדי לקבוע את סדרי ההלוויה. אישור קבורה מיוחד הוצא עוד באותו יום וקריניצי הובא לקבורה בחלקת קבורה מיוחדת בפארק הלאומי ברמת גן. פארק אותו יזם, יסד וטיפח. אלפים השתתפו בהלוויתו. ארונו, עטוף דגל המדינה, הוצב בכיכר רמב"ם (כיכר אורדע) ברמת גן ומשם יצא מסע ההלוויה רגלי לעבר ביתו של קריניצי שברחוב יהלום. מכאן הוסעו המלווים באוטובוסים לחלקת הקבר בפארק הלאומי. בין המשתתפים בהלוויה דוד בן-גוריון ידידו הטוב של קריניצי, סגן ראש הממשלה יגאל אלון, ח"כ מנחם בגין, נציג הרמטכ"ל שמואל אייל, ונציגי חיל הצנחנים המאומץ על-ידי עיריית רמת גן. משרדי העירייה היו סגורים ביום ההלוויה ובבתי הספר נערכו בשעות הבוקר מפקדי הספד ומחנכים הקדישו את שיעוריהם לנושא. אברהם קריניצי כיהן בתפקיד ראש מועצת ועיריית רמת גן במשך 43 שנים ונמנה עם דור נעלם של ראשי ערים מיתולוגיים המזוהים עם עירם, יוזמים, בונים ומנהלים את העיר ביד רמה, במסירות, וב"בולדוזריות", מסוגם של מאיר דיזנגוף, טדי קולק, פנחס איילון, שלמה להט ועוד. כשבועיים לפני התאונה הקטלנית, אף שחצה את גיל 80, נבחר קריניצי לתפקיד ראש המועצה-העירייה בפעם ה-12 ברציפות.

קריניצי נולד ב-26 בדצמבר שנת 1886 בעיר גרודנו (גרודנה) שבאימפריה הרוסית. משפחתו הייתה מסורתית. בילדותו למד בחדר, ובגיל 15 החל לעבוד כשוליה אצל נגר ולמד את מקצוע הנגרות. הוא הצטרף למפלגת "פועלי ציון" והיה פעיל בסניף המפלגה בעיר. בחנוכה תרס"ו 1905, תקופת העלייה השנייה, בהיותו בן 19 לערך עלה לארץ-ישראל כחלוץ דרך נמל יפו. לאחר הגעתו ארצה עבד תקופת מה כנגר ברחובות ובין השאר הקים שם את שלד העץ של גג בית הכנסת הגדול בעיר, וכן עבד בראשון לציון. לאחר מכן עבר ליפו שם פתח נגריה משוכללת לתקופתה שנודעה בזכות הרהיטים האיכותיים שיוצרו בה. כבר בשנותיו הראשונות בארץ היה מעורב בפעולות התיישבות וביטחון. במלחמת העולם הראשונה עבד בשירות הרכבות הטורקי כאחראי על כריתת העצים להסקת קטרי הרכבת הטורקית. בין השאר עבד בדמשק שם נולדה בתו שולמית. עם הקמת "ההגנה" ב-1920 נמנה עם ראשוני ארגון "ההגנה". בתחילת שנות ה-20, היה קריניצי ממקימי המשטרה העירונית הראשונה בתל אביב יחד עם שלום פחטר וסעדיה שושני. קריניצי נמנה עם מייסדי שכונת נחלת בנימין בתל אביב, והתגורר בשכונה עם משפחתו עד שעברו לביתם ברמת גן.

קריניצי הגיע לרמת-גן בשנת 1925 ועד מהרה היה לדמות המרכזית בקרב פעילי הציבור שבה. בשנת 1926 העניק הממשל הבריטי מעמד של מועצה מקומית לרמת-גן הקטנה וקריניצי התמנה לנשיא המועצה הראשון. מאז ועד מותו בשנת 1969 ניצח ב-12 מערכות בחירות ברציפות. הוא החזיק, ככל הנראה, בשיא עולמי כראש רשות מקומית: 43 שנים (24 שנים כראש המועצה ועוד 19 שנים כראש העירייה). קריניצי כיהן כראש עיריית רמת גן מטעם הציונים הכלליים (מאוחר יותר המפלגה הליברלית) ועמד תמיד בראש קואליציות של מפלגות מהמרכז והימין. על-אף שהיה בעברו איש מפלגת פועלי ציון וחבר ארגון ההגנה, קריניצי היה אקטיבסט בדעותיו וגילה יחס מיוחד לאירגוני המחתרות אצ"ל ולח"י. בניגוד לערים אחרות, רמת גן לא טיפחה את הממסד ההסתדרותי ואת מפלגת מפא"י. ב-5 באוגוסט 1947 בשעת בוקר מוקדמת נאסר קריניצי על-ידי הבריטים יחד עם ראשי העיר ישראל רוקח מתל אביב ועובד בן עמי מנתניה, ונשלח למחנה המעצר בלטרון, וכעבור למעלה מחודש שוחרר וחזר לניהול העיר.

קריניצי טיפח ופיתח את רמת-גן ממושבה קטנה לעיר הרביעית בגודלה במדינה. לצד פיתוח עירוני מואץ והקמת מפעלי תעשיה שהגיעו ביוזמתו לרמת-גן (עלית, פלאלום, צ.ד. ועוד), הוא היה "משוגע" לגינות נוי, לעצים ולפרחים ונטע בכל מקום פנוי ואפשרי ברמת גן עצים ופרחים. הגנים הציבוריים כיסו את רמת גן והפך את רמת-גן באותן שנים לעיר ירוקה אולי יותר מכל עיר אחרת. עם קום המדינה התרכז קריניצי בקליטת עלייה ובהקמת שני מפעלים גדולים: הפארק הלאומי ואצטדיון רמת-גן. הוא היה הראשון מבין ראשי הערים שאימצו יחידה של צה"ל, ויזם את אימוץ חיל הצנחנים. בתקופתו נפתחה המכביה ברמת גן, נבנתה הספרייה העירונית הראשית ברחוב חיבת ציון נבנו מוסדות חינוך ותרבות רבים. ב-1950 יצא קריניצי לארצות הברית לניתוח שהוגדר "קשה ומוצלח" הוא שהה בארצות הברית במשך כחודש ושב לארץ. קריניצי היה איש אמיד ובעל כמה מפעלים ועסקים פרטיים. בבעלותו ובבעלות משפחתו היה "בית חרושת לנגרות ורהיטים א.קריניצי" בה עבדו כמה מבני משפחתו. ב-1963 רכש יחד עם שותפים את בית החרושת לחרסינה "ברבור" בעכו. מספרים כי כבעל אמצעים מילא קריניצי את תפקידו הציבורי ברמת-גן, רוב השנים, ללא שכר. לא מצאתי אסמכתאות לכך בארכיונים.

קריניצי שלט בעיר ביד רמה ויהיו שיאמרו בכוחנות. לא פעם נטען כלפיו כי העירייה מתנהלת תחת שלטון יחיד רודני ללא שקיפות, בבזבזנות ולא תמיד על-פי הנהלים המקובלים והתקינים. ב-1959 סירב לפניית סיעה במועצת העיר למסור פרטים על תוצאות ביקורת שערכה חוליית ביקורת מטעם משרד הפנים על תפקוד העירייה ומוסדותיה. היו שמועות כי ריהוט וציוד במוסדות העירייה נרכשו במפעל הרהיטים שהיה בבעלותו של קריניצי. בינואר שנת 1961 פסק בית המשפט העליון (על-פי דיווחי העיתונות דאז) כי על ראש העיר קריניצי, סגנו שלום זיסמן, ומהנדס העיר לשלם פיצויים סך 3,300 ל"י לבנימין תיק, בעל מלון עדן ברמת גן שבפינת הרחובות הרצל וז'בוטינסקי ברמת גן, בשל "הריסת חלק מבניינו באישון לילה". ב-1961 הוצבו שלטי נחושת בבתי הספר ובגני הילדים ברמת גן וכן במוסדות עירוניים נוספים בעלות יקרה של כמה אלפי לירות סכום לא מבוטל אז. מתנגדיו של קריניצי טענו כי מדובר בבזבוז כספי ציבור ללא הצדקה. קריניצי השיב להם בנוסח "אני לא מבין מה הבעיה".

ב-1963 התפרסמו בעיתונות נתונים לפיהם אברהם קריניצי הוא "האיש המונצח ביותר במדינה" ועוד בחייו התברר כי קריניצי ועוזריו דאגו להנציח שמו במקומות רבים בעיר עוד בחייו - היו שטענו כלפיו שהתנהגותו בנושא זה גובלת במגלומניות ועברה את גבול הטעם הטוב. ואכן אתרים ומוסדות רבים בעיר נקראו על שמו של קריניצי עוד בחייו, תופעה לא שגרתית במדינה של אז. ב-1962 החליטו ראשי מחלקת החינוך של עיריית רמת גן לנטוע יער על שמו של קריניצי כאות הוקרה על פעילותו .תלמידים נקראו לתרום לנטיעת היער. כאות הוקרה לראש העירייה ולפועלו החליטה עירית רמת גן לשנות את שמו של "גן הניצחון" ברחוב הקשת ל"גן אברהם". "גן הניצחון" נקרא בשם זה לציון ניצחון בנות הברית על הצבא הנאצי. גם השדרה המובילה לגן נקראה "שדרת אברהם" על שמו של קריניצי, והחווה הלימודית בעיר נקראה "תלמי אברהם" אף היא על שמו של קריניצי. כמו-כן סניף ארגון "בעלי המלאכה" נקרא "משכן המלאכה ע"ש אברהם קריניצי". ב-1961 נחנך ליד "פרדס אברלה" בדרום רמת גן, בית ספר מקצועי לנגרות. שמו הרשמי נקרא "בית ספר תיכון מקצועי לנגרות ע"ש אברהם קריניצי". קריניצי נכח בטקס חנוכתו נשא דברים והודה על הכבוד שניתן לו. מספרים כי באירוע זה ובמקומות נוספים אמר את המשפט: "לא כל ראש עירייה יכול להיות נגר אבל כל נגר יכול להיות ראש עיר". הביקורת כלפי קריניצי לרוב "נמסה" מהר נבלעה והשתתקה, שכן היה ראש עיר בעל מעמד חזק, ואיש ביצוע מוערך על התושבים. תעיד על כך העובדה כי נבחר שוב ושוב. קריניצי הרבה לפאר את עצמו ואת מעשיו ולא ניסה ל"התייפף" ולהסתיר עובדה זו. הוא אף אמר בהזדמנויות רבות כי הוא רואה זכות בכבוד ובהערכה הניתנים לו ובמקרה שלו הכבוד רדף אחריו. הציבור אהב והעריך אותו. ובחר בו שוב ושוב.

ראש העיר קריניצי נהג לערוך קבלות פנים ומסיבות גן הן בביתו הפרטי והן באולמות העיר. באירועים אלה השתתפו ראשי המדינה, שרים, אישי ציבור ומוזמנים. ביום העצמאות ערך באופן מסורתי קבלת פנים לנציגים הדיפלומטיים המתגוררים בעיר וכן לאישי ציבור ומוזמנים תושבי רמת גן. כן נהג לארח, כידוע, בביתו קציני וחילי חיל צנחנים המאומצים עד היום על-ידי עיריית רמת גן. לכבוד יובל ה-75 להולדתו נערך מטעם עירית רמת גן אירוע "קבלת פנים" מפואר בהשתתפות 1,500 אורחים. "מר קריניצי הודה נרגשות על הכבוד שהוענק לו". בחלק האמנותי הופיעה "רביעיית התיאטרון". קריניצי כתב שני ספרים אוטוביוגרפיים: "בכוח המעשה" (1950) ו"במו ידי" (1959). בעת שקריניצי עמד בראש העירייה חילקה עיריית רמת גן לכל תלמיד בעיר, ומדובר באלפי תלמידים, כשי מיוחד את ספרו "בכח המעשה" בו הוא מתאר את פעליו הגדולים למען העיר והמדינה. תלמידים ברמת גן מספרים כי חילקו להם את הספר הזה מספר פעמים לאורך שנות לימודיהם. היום פרשה מסוג זו הייתה זוכה לכותרות בעיתונות ו"מרימה גבות". תושב רמת גן מספר כי לכל ילד שנולד ברמת גן בשנות ה-50 וה-60 הוענק שי אלבום תמונות "רמת גן שלי" עם חתימתו של ראש העיר אברהם קריניצי ובגנים נהגו ילדים לשיר שירי הלל לקריניצי ראש העיר הנערץ.

קריניצי היה נשוי לבתיה לבית קרסוקוב ולשניים נולדו שני בנים ושתי בנות: בר כוכבא קריניצי, יהודה קריניצי, שולמית שמואלביץ (קריניצי), מרים יקים (קריניצי). קריניצי נישא בנישואים שניים לשרה הברמן ילידת קלן גרמניה. לאחר מותו נקרא רחוב יהל"ם בו התגורר, על שמו - רחוב קריניצי. כמו-כן הפארק הלאומי ושכונת קריית קריניצי נקראו על שמו.

בית אברהם קריניצי שוכן ברחוב קריניצי 64 ברמת גן. הבית הוקם בשנת 1925, בשני מפלסים (קרקע ומרתף) והוא אחד מבתי האבן הראשונים שנבנו ברמת-גן. הבית שימש ביתה הפרטי של משפחת קריניצי. בתחילה השתרע מגרש הבית על פני כ-15 דונמים, כאשר אחד מסימני ההיכר הידועים ביותר בחזיתו הייתה שדרה של עצי דקל ממין "וושינגטוניה". עוד בחייו הפשיר קריניצי את רוב הקרקע לבנייה והותיר לשימושו הפרטי את הבית עם גינה צנועה המקיפה אותו. בצוואתו שנכתבה בחודש יוני 1966, שלוש שנים וחצי לפני שנהרג בתאונת דרכים, ציווה את ביתו לעירייה על-מנת שישמש "למטרה ציבורית-תרבותית" ויקרא תמיד על שמו "בית קריניצי". לאחר מותה של אלמנתו שרה קריניצי ב-1981, עבר הבית על-פי צוואתו של קריניצי לרשות העירייה בשנת 1988. לאחר שעבר שיפוץ יסודי הוסב בית המגורים הפרטי, בן שני המפלסים, ונפתח לציבור כ"בית אברהם קריניצי - מוזאון לתולדות העיר רמת-גן". בשנת 2003 התווסף לו הארכיון העשיר לתולדות רמת-גן, המעמיד לרשות מעיינים וחוקרים מסמכים ותצלומים בנושאים שונים מראשית היישוב ועד ימינו. "בית קריניצי-בית העיר רמת-גן", הוא מקום תוסס ונערכים בו אירועים רבים.