למה כעסה מטיסה-אורית?

אדר בכר מספרת כי אותגרה על-ידי הופעת המשרתת בציור: לדידה היא מסמלת את המעמד הנמוך, כוח העזר, וחורה ליוצרת שמטיס השתמש במודל שלו המופיעה במספר ציוריו "בזמן שהיה כבר נשוי לאשתו אמילי פאריאר". המשרתת בווידאו שלה יוצאת בחמת זעם נגד תפקידה המתסכל, הבלתי מתגמל. היא שותה בהתרסה מהיין שהיא אמורה להניח לאורחים או לבני המשפחה. היא מחביאה בבגדיה פירות ודברי אוכל. בכך היוצרת מרמזת שהמשרתת גם אינה מתוגמלת מבחינה תזונתית על-ידי בעלי הבית, קרי: מטיס ואשתו. הציור הוא דו-ממדי, אבל בעבודת הווידאו קיים, כמובן, הצד התלת ממדי, כך שהמשרתת ששומעת, לכאורה רעש מבחוץ, יכולה ללכת לחלון (יש הטוענים שזו תמונה) להציץ דרכו ולסגור אותו. וכאן אזכיר, כמובן, את הצד האודיטיבי. בסרט יש מוזיקת רקע שמשתלבת היטב בנושא ובהלך הרוח המרדני של הפרוטגוניסטית, המשרתת (במינוח יותר נעים: עוזרת הבית). מטיסה המתוסכלת מורחת את שפתיה באודם אך בתסכולה הרב מורחת את הצבע על מחצית פניה ובהמשך מבצעת מחיקה טוטלית בציור של מטיס עם מטאטא ארוך. יחד עם הציור גם היא נעלמת. סוף הסרט. היוצרת מספרת שעבדה על הסרט כשנה, הכנת סקיצות, בניית חלקים מדיקטים ומגזרות לתפאורה.

האם בצדק כעסה מטיסה-אורית?

לדברי אדר בכר היא הייתה במצב מקביל לזו של האישה בציור, אשר לטעמה מייצגת את האישה הנחותה, המשרתת, במשפחה הבורגנית. היוצרת לא מפרטת מה היה התסכול שלה עצמה. אבל כמו בסרט הרגישה צורך עז לפרוק מטענים ולפרוץ מסגרות. "למה נעלמה קרולין? למה אינה מגדלת את ילדתה? האם התאבדה"? היא שואלת.

על-פי ויקפדיה למאטיס נולדה בת בשם מרגריט (1894) מקרולין ג'ובלו, דוגמנית עירום אותה צייר ועמה חי בעוני בפריז במשך חמש עשרה שנה. קרוליין הופיעה בכמה ציורים מוקדמים של מאטיס, אך בני הזוג נפרדו בשנת 1897. לכן קשה להניח שהיא זו המופיעה בציור (1908) החדר האדום. אדר בכר חושבת שעדיין היא זו המצויירת כאן כי היו עבודות קודמות בדיו באותו נושא בהן הדוגמנית היא בברור קרלויין ז׳ובלאו. ב-1898 נישא מטיס לאמלי נואלי פראיר, והם גידלו את מרגריט יחד עם שני בניהם, ז'אן (1899) ופייר (1900). אמלי ומרגריט שימשו לעיתים קרובות כדוגמניות של מאטיס בציוריו. אך מה קרה לאמה של מרגריט, קרולין? למה נשארה מרגריט לגור עם משפחת מטיס? רבות נכתב על ציוריו של מטיס ובצדק קובע קנדינסקי שפיקסו ומטיס הם גדולי האמנים של המאה ה-20, אך אין לנו מספיק אינפורמציה על חייו הפרטיים. בספר שיצא באנגלית ב 2005 על מטיס חושפת המחברת, הילרי ספרלינג, חלקים סמויים, או נשכחים מחייו. ידוע כי לאחר שהתיישב בפריז עם אשתו והצליח באמנות נעלם פתאום וחזר לעיר מולדתו האפורה אותה תיעב, בצפון צרפת. מסתבר שהמחותנים של מטיס, הוריה של אשתו, היו מעורבים בפרשת פשע פיננסי חמור שזעזע את צרפת. החותנת של מטיס עבדה במשק הבית של מי שהייתה ידועה כ'פרשת הוברט' שפגעה קשות בבנקאות הצרפתית. חותנו אף נלקח לכלא ונערך חיפוש משטרתי בבתו של מטיס. תקופה זו כונתה על-ידי המבקרים כתקופה האפורה בחייו של מטיס. אגב, עיר הולדתו התבססה על אריגת בדים משובחים ורבגוניים ואולי משם, וגם בהשפעת האוריינט, הרבה מטיס לצייר בדים ובגדים עשירי צבע ואורנמנטים. מטיס זכה להערכה רבה עוד בחייו. הוא מצא לבסוף את מקומו בניס, בדרום צרפת, מקום בו נהנה מהאור ומהצבעים העזים שאפיינו את אמנותו בהמשך דרכו, וכאחד מהאבות המייסדים של הפוביזם.