בכדורסל יש מטביעים ויש הקולעים באמצעות הקרש, ההטבעות הן יותר מלהיבות אך התוצאה היא אותו דבר.
שני שינויים מרכזיים מתכננת לנו הממשלה החדשה בחוק יסוד: הממשלה, האחד עוסק בהגבלת כהונת ראש הממשלה, והשני עוסק במניעת התמודדות/כהונה של נאשם בפלילים כראש ממשלה. הראשון איננו פרסונלי כי איננו תקף רטרואקטיבית, וכל מי שכיהן בעבר כראש ממשלה, אפילו עבר את המכסה שבחוק, או מילא את חלקה, יוכל עדיין לכהן את מלא המכסה (רלוונטי לאהוד ברק, אהוד אולמרט, בנימין נתניהו ונפתלי בנט), ואילו החוק השני הוא פרסונלי לעילה ולעילה כי הוא תקף גם רטרואקטיבית, כלומר מתייחס לכתבי אישום שהוגשו טרם נכנס החוק לתוקף, ותוצאתו המיידית היא מניעת התמודדות של נתניהו בבחירות.
הציבור לא תמיד יורד לדקויות, הציבור לא תמיד מתעמק בפרטים, וכאשר בכירי הממשלה אומרים פרסונלי? מה פתאום? הם מתכוונים לראשון, והם צודקים. החוק ההוא איננו רטרואקטיבי, אך אני מניח שהם רוצים שנשמע, כאילו גם החוק השני איננו רטרואקטיבי, ואיננו פרסונלי, וזה כבר מאוד לא נכון. אומנות זריית החול בעיניים והסחת הדעת.
ופוליטיקה איננה רק אומנות הרמייה, אלא היא בעיקר אומנות האינטרסים, אין שם חברים, אין שם יריבים, יש שם אינטרסים ורק אינטרסים, גדעון סער מאוד לא מעוניין שנתניהו ירוץ בבחירות הבאות, אז הוא מכין את הקרקע עם חוק הגבלת כהונה, שלא מזיז לנתניהו, לא מזיז לאף אחד, ועד שישפיע אפשר יהיה לשנותו 70 פעם.
ובחסות הערפל של חוק הגבלת הכהונה יבוא גדעון סער עם החוק השני במטרה לסכל את ההתמודדות של בנימין נתניהו במיידי. וזה כבר חשוב מאוד לעתידם הפוליטי של סער, לפיד וליברמן ובמילים אחרות זה רק מה שחשוב להם. אצל נפתלי בנט המצב שונה - בנט יודע שסביר שעם סיכול ההתמודדות של נתניהו, ימי חייה של ממשלתו מתקצרים לשבועות או לכל היותר חודשים ספורים, ומבחינה פוליטית בנט לא ערוך, או לא ערוך עדיין לבחירות, מה שעלול להביא למחיקתו. ניתן להניח שגם מצבו של סער דומה, אך לטעמי סער רואה את עתידו בליכוד, וחזרה של סער הביתה במטרה להתמודד על ראשות הליכוד תתאפשר רק עם הסרתו של נתניהו מהנתיב הפוליטי באמצעות חקיקה.
סער, לפיד וליברמן זורקים את הכדור לקרש, חוק הגבלת הכהונה, בנט מסכים, אך הסל עצמו הוא חוק אחר, חוק סיכולו הפוליטי של נתניהו, אשר בנט, מגרונה של אילת שקד, מסיבות די ברורות, מתנגד לו כעת.