אמנם חודש נובמבר איננו חודש של חגים אצלנו, אולם הוא בהחלט רווי מועדים חשובים בתולדות עם ישראל, ביניהם ה-2 בנובמבר, יום הצהרת בלפור ב-1917, ה-4 בו, יום רצח רבין ב-1995, הלילה בין ה-9 ל-10 1938, ליל הבדולח בו נשרפו בתי כנסת ונשדדו חנויות בעלות יהודית בגרמניה הנאצית, וכמובן ה-29, כ"ט בנובמבר 1947, יום בו התקבלה באו"ם ההחלטה על הקמת מדינת ישראל.
אולם, וזה אולם גדול, דומה שכל ארבעת האירועים שהוזכרו לעיל, תהא חשיבותם ההיסטורית אשר תהיה, מתגמדים אל מול יום החג הלאומי האולטימטיבי שיבוא עלינו לטובה ביום שישי הקרוב, ה-26 בנובמבר, הלא הוא ה"בלאק פריידיי", יום ה"סיילים" הלאומי בו כל גבר ישראלי מסוקס וכל אם עבריה ענוגה, יזכו בהנחות מפליגות בכל רשתות האופנה, ובכלל.
הפארסה הזו לא רק שמזהמת כדבעי את כדור-הארץ, זאת ימים ספורים לאחר כנס איכות הסביבה הבינלאומי בגלאזגו, סקוטלנד(!!), אלא גם מרוקנת את כיסיהם של מאות אלפי ישראלים הנוהרים לקניונים הלומי בולמוס קניות, רובם ככולם נציגי הפרולטריון שמתקשה גם כך לגמור את החודש ללא אוברדרפט.
היא גם מזכירה לכולנו את הנוהג הנפסד של שליטי והאימפריה הרומית, שנהגו לפרוק את כל התסכולים והאנרגיות השליליות של ההמונים המתוסכלים, זאת באמצעות "לחם ושעשועים", קרבות רוויי דמים בין עבדים אומללים שנלחמו מלחמה חסרת סיכוי כנגד אריות, נמרים ושאר מיני טורפים רעבים ששולחו לעברם מתוך הסוגר, זאת לקול מצהלות ההמונים הממלאים לעייפה את שורות ספסלי האבן באמפיתאטראות.
למען גילוי נאות רק נאמר ש"בלאק פריידיי" אינה כלל ועיקר המצאה שלנו, אלא דווקא של ידידתנו ובעלת בריתנו הגדולה, אם הקפיטליזם החזירי, ארצות הברית, שם הנוהג מקובל מאז ראשית שנות ה-60 של המאה שעברה. ואכן מידי "בלאק פריידי" מלאה וגדושה התקשורת גם בארצו של הדוד סם באינספור דיווחים של היקף ההנחות ובמיוחד, מה לעשות, בתיאור פלסטי של ההמונים הרומסים זה את זה, לעיתים אף למוות, בניסיון נואש להגיע אל הטי שירט או נעלי ספורט בשליש מחיר.
וכאן נשאלת השאלה, וכעת ברצינות, האם לא הגיע הזמן, במקום לרצות את המוני בית ישראל בהנחות של כמה עשרות או מאות שקלים, לתכנן סוף-סוף תוכנית דיור לאומית אשר תהווה המשך נאות ומכובד לתאריכים ההיסטוריים דוגמת יום הצהרת בלפור או כ"ט בנובמבר? והאם העובדה שכיום כל ישראלי שלישי איננו בעל דירה וכל ישראלי שני מתחת לגיל 45 אין ביכולתו להגיע לדירה, אינה צריכה להטריד אותנו יותר, דווקא בחודש רווי היסטוריה דוגמת נובמבר?
העובדה שנושא זה נשחק עד דק, קדנציה אחר קדנציה, וממשלה אחר ממשלה, מימין ומשמאל כאחת, כשבכל שבוע כמעט מועלית תוכנית או רפורמה מהפכנית, שמובילה מ"כלום" ל"כלום", צריכה ואמורה להדיר שינה מעינינו, דווקא באותן דקות גורליות שאנחנו מדרכים את דרכנו לעבר הקניון הקרוב ויוצאים מחייכים מאושר לאחר שזכינו להיות ברי המזל שהשיגו את נעלי ה"נייק" או את חולצת ה"אדידס", בהנחה שתוכל להיכנס לספר השיאים של "גינס" ושנוכל לספר אודותיה לחברה על כוס בירה בפאב ביום שישי. אבל איפה, איפה הדירה??