בשבוע הקרוב יחול צום עשרה בטבת. יש לראות שבשנים האחרונות עיקר העיסוק בצום זה סובב בעיקר ביום הקדיש הכללי. יש הרואים בעשרה בטבת מעין תחליף דתי ליום השואה. על-אף שסביב עשרה בטבת ואפילו ביום עצמו התרחשו אירועים ותהליכים היסטוריים כמות עזרא הסופר בט' טבת, תרגום התורה ליוונית ועוד צרות שאינן ידועות לנו, וכפי המובא באו"ח תק"פ, א': "בשמונה בטבת נכתבה התורה יוונית שלושה ימים, ובט' בו ולא נודע איזו היא הצרה שאירע בו".
מובן מדברי האורח חיים שהחושך ששרר שלושה ימים כולל בתוכו את עשרה בטבת. לא לחינם אירעו צרות אלו דווקא בחודש טבת, היות שחודש זה מתקופת המקרא מציין בפנינו תקופה קשה של קור וחורף המועדים לפורענות. מהיכן אנו למדים שעיקרו של חודש טבת הוא זמן החורף והקור?
הדברים מובאים מדברי התלמוד במסכת בבא מציעא (דף ק"ו, ע"ב) הדנה על שש תקופות החלות במשך השנה העברית הלא הם: זרע, חורף, קור, קציר, קיץ וחום. כך חילק התלמוד את תקופות השנה: "חצי תשרי ומרחשוון וחצי כסלו - תקופת הזריעה, חצי כסלו, טבת וחצי שבט - זהו חורף, חצי שבט, אדר וחצי ניסן זהו הקור, חצי ניסן ואייר וחצי סיוון - זהו הקציר, חצי סיוון, תמוז וחצי אב - זהו הקיץ, חצי אב, אלול וחצי תשרי - זהו החום".
חלוקה זו נקבעה בפרשת נח שבה הקב"ה אומר ליושבי הארץ שלא יוסיף לקלל את האדמה בעבור האדם ובאותה אמירה הוא מחלק את תקופות השנה: "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבתו" (בראשית ח', כ"ב).
מאידך-גיסא, קיימת חלוקה אחרת שאינה לשש תקופות אלא לארבע תקופות: תקופת הזרע, תקופת הקציר, תקופת הקור ותקופת החום. לכן יהיו החודשים הבאים בהתאם לתקופות שלהם. לאמור, תשרי ייקרא זרע, ניסן ייקרא קציר, טבת ייקרא קור ותמוז ייקרא חום. נמצאנו למדים שחודש טבת ייקרא לפי חלוקה אחת קור ולפי האחרת חורף.
המהר"ל מפראג בספרו נצח ישראל (פרק ח') מסביר שלא במקרה תחילת הצרות בתקופה הקרה ביותר בחורף בחודש טבת, וסוף כל הצרות בעיצומם של ימי הקיץ בחודשים תמוז ואב. כמו שיש מועדים המתאימים לקדושה, כך יש ימים שאינם מתאימים לקדושה. הימים המאוזנים של תשרי ושל ניסן שבהם היום והלילה שווים אלה הם הימים המסוגלים לקדושה. לכן, חודש תשרי עם כל החגים שבו וניסן - יציאת מצרים - אלה זמנים מיוחדים לעם ישראל. אולם, ישנם זמנים שהם הקטבים הקיצוניים מבחינת הקור והחום שהם כנגד עם ישראל, ולכן, חודש טבת בא להזכיר לנו את תחילת הצרות.
בספר יחזקאל מוזכרת הצרה שהייתה בחודש טבת: "ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחודש העשירי בעשור לחודש לאמור, בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה" (כ"ד, א-ב). רואים מכאן שחודש זה מזכיר לנו את תחילת הצרות, ואנחנו מתפללים שנגיע לזמן שנוכל לסלק את הצרות מאתנו וגם הזמנים הקוטביים והקיצוניים יהיו מתואמים עם בית ישראל כפי המצוין בספר זכריה: "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו"(פרק ח', י"ט). מהו אם כן הצום העשירי שאנו מצפים לו? עשרה בטבת שאנו מייחלים לו ליום שמחה ולמועד טוב. מעניין לראות שיש שתי מקורות במדרש מדוע נקרא החודש בשם טבת:
א) היות שטבת מלשון טובה, כי בחודש זה הייתה טובה לעם ישראל כי הדסה היא אסתר נלקחה לבית המלך אחשוורוש ובכך צמחה טובה לעם ישראל כאשר היא השפיעה לבטל גזירת המן.
ב) בחודש זה נעשתה טובה לעם ישראל כאשר נהרגו סיחון ועוג שמשה התיירא מהם.
על אף הצער שיש לנו בחודש טבת עם כל הרוע שאירע בו, יש בנו את העוצמה להמשיך ולהתמודד ולהפיק מהרע את הטוב.