בימים אלה בהם נחשפת בבית המשפט המחוזי בירושלים לפרטיה מורסת שלטונו של בנימין נתניהו - האנוכיות והכישלון והשאננות והטעויות והאטימות וסממני שלטון היחיד ופולחן האישיות - יש מידת נוחם בדבריו של שר הביטחון בני גנץ על חלקו של ביבי בהקמת הקיר התת קרקעי החוסם מנהרות מעזה לישראל.
גנץ חלק לח"כ ביבי כבוד, ובדין. כמי ששהה לרוב ביישובי עוטף עזה בימים של אש, וראה מקרוב, ממש מן הגדר ומעמדת הצלפים, את העומס הכרוך במערכה נגד הטרור של חמאס אין לי ספק כי ההשקעה בקיר חיונית. היא לא תפתור את הבעיה. הטרור מעזה יתור אחרי תחבולות לעקוף את המכשול, אבל מפלס הביטחון האישי של יושבי נחל עוז ושדרות, גבים וכרם שלום, נתיבות ווסעד יגבר.
בכל הקשור בהגנה סטאטית פעל ביבי באורח נכון. הוא גם מתח את גדר הגבול עם מצרים ושם קץ לחדירה ההמונית של אפריקנים, שחצו את מדבר סיני ומצאו את מקומם בתל אביב. גם על כך הוא ראוי לשבח. רק שהפופוליזם שלו גובר על מעשיו הטובים. משעלה בידו לשים קץ לחדירה מאפריקה עדיף היה שלא ייגרר אחרי הדמגוגים אלא יניח למי שכבר חי בארץ ורוצה להשתלב בה להיקלט כאן תוך פיזור הקבוצה ברחבי המדינה. הם כבר בתוך האוטובוס שנאטם בפעילותו של ביבי מפני נוסעים נוספים, ועדיף לקרבם מאשר להמשיך ולרדוף אותם. כי הסכנה חלפה.
וכן חבל שלא נהג כך בגדר ההפרדה ביהודה ובשומרון, ולא חיזק אותה והשלים אותה וביצר אותה כחומת תיל מושלמת, והרי בערוץ-12 הציגו בימים אלה כמה היא פרוצה ונחתכת ושוהים-בלי-חוקיים חודרים דרכה באין מפריע. וכל זאת למה? מפני שביבי המבין בהגנה סטאטית אינו מעוניין להכעיס חלק מהמתנחלים המתנגדים לעצם הצבתה של הגדר. החמצה.
אך "מה עניין שמיטה להר סיני"? כלומר, על הקיר בעזה הוא ראוי לשבח שהעטיר עליו גנץ. נחמה פורתא.