עמדתי ליד המשקוף. לא סתם ליד משקוף אלא משקוף ועליו מזוזה. לא סתם מזוזה אלא כזאת שעליה מובלטות האותיות שדי. עצמתי את עיניי, ציפיתי לרעידת האדמה, מאה בסולם ברק רביד. ציפיתי, חיכיתי, כססתי ציפורני היד שלא חפנה בהתרגשות וברטט את המילה שדי, הסדרתי נשימותיי והאדמה לא רעדה, לא זעה, לא.
במסגרת מסע קידום לספר חדש שכתב העיתונאי המוכשר ברק רביד, ובו ראיון שגרתי של נשיא ארצות הברית לשעבר, דונלד טראמפ, עם כל האגרסיביות, הכנות הידועה שלו, ראיון נעדר מסננים ובלמים, ראיון טראמפ טיפוסי ולא מפתיע במיוחד בסגנונו, הייתה אמורה להתרחש רעידת אדמה. לפחות האזרחים הישראלים המודאגים הוזמנו לפעול על-פי נוהל חירום ולהיצמד למשקופים.
אך דברי הנשיא לשעבר על ראש הממשלה לשעבר זכו להדהוד של שונאי בנימין נתניהו בכל המדיות התקשורתיות, משל הייתה זו הפגנת בלפור על מבקשי ראשו של נתניהו ובני משפחתו. אותם אנשי תקשורת אשר במשך כל שנות כהונתו של טראמפ הקטינו אותו, כיווצו אותו, בזו לו, פגעו בו, השחיתו את דמותו הציבורית והאישית, הפכו אותו ללעג וקלס, היה למשל ושנינה בעיניהם, חדרו לחוטמו ותלשו את שערותיו אחת אחת.
אותם אנשי תקשורת אשר סרקו את טראמפ במסרקות של ברזל, העלו את טראמפ על המוקד באופן יום יומי, אשר צמצמו את הישגיו המשותפים עם ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו. זוכרים? הסכמי אברהם שהיום כולם מהללים וקוצרים את פירותיהם נכתשו על-ידי אנשי תקשורת אלה כהסכמים לא משמעותיים, חסרי חשיבות. קיתונות הלעג והבוז של שונאי נתניהו את טראמפ כתובים באותיות של פחם בכותל הבושה של תקשורת התועמלנים.
מאז הפרסום של ברק רביד כחלק לגיטימי מקידום מכירת הספר, האמירות של טראמפ מהודהדות על-ידי התועמלנים הקופצים על הסגנון לו לעגו, אותו ביזו, כמוצאי שלל רב. הוי הצביעות. לו היה בחבורת התועמלנים קורט של הגינות היו מרוממים את בנימין נתניהו אשר פעל-כנדרש וכמחויב מראש הממשלה בברכו את המנצח ג'ו ביידן, שנוא נפשו של טראמפ. הרי לו היה בתועמלנים גרם של הגינות היו מחייכים אל מול אמירות הזעם של טראמפ בגין מעשהו המתבקש של נתניהו.
התועמלנים מכחישי הישגיו של בנימין נתניהו, עסוקים ברכילות צהובה, באמירות נרגנות ואנושיות של אדם מובס, מהדהדים ומפמפמים את דבריו של טראמפ כשהמטרה היא אחת, קעקוע היותו של בנימין נתניהו מדינאי בינלאומי מוערך וחשוב ביותר במדינת ישראל. הציבור בישראל, בניגוד לתועמלנים, אינו מתרגש מהכותרות מהאדום צהוב, מהדרמטיזציה המיותרת. הציבור בישראל אומר בכל סקר את דעתו, 35, 34, מנדטים שכולם אהבה ואמון במנהיגותו של בנימין נתניהו.
המשקוף לא זע, המזוזה על אותיות שדי נותרה במקומה, התועמלנים שוב כועסים על חלק גדול מהעם המסרב לקנות מהם רכילות במסווה חדשות. התועמלנים דורשים להחליף את העם.
תוצאה ידועה מראש
אינני הממונה בשירות הביטחון הכללי על אבטחת אישים ובני משפחותיהם. בקשת ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, להמשיך את האבטחה על בני ביתו, אסור לה שתתקבל או תידחה מפוזיציה פוליטית. הצגת בקשת נתניהו על-ידי התועמלנים, כן אותם תועמלנים שנדמה כי חייהם אינם חיים ללא התעסקות אובססיבית בבנימין נתניהו ובני ביתו, מוצגת כחלק מהתמונה הגדולה עליה עמלו, אותה הטמיעו במסגרת שטיפת המוח השיטתית - הצגת משפחת נתניהו כמשפחת פשע, משפחת נהנתנית, קמצנית, סרבנית תשלום, גזלנית המשאב הציבורי, שודדת הקופה הציבורית, והבקשה הינה חלק מתהליך הקיסר, הצאר, בוזז הקופה ועושק העם, בנימין נתניהו.
השרים מתן כהנא, עמר בר-לב, אלעזר שטרו וגדעון סער, כולם אוהביו הידועים של ראש הממשלה בנימין נתניהו ובני ביתו, כולם אובייקטיבים ובעיקר עניינים מאוד, כולם באים בידיים נקיות צחות, לב טהור, מוח צח וחף ממטעני נפץ, כמעט כמו החברים בפרקליטות, אנשי הלב הפתוח והנפש החפצה. חבורה מכובדת זו, המבקשת את סילוקו של האיש המתועב בעיניהם, האיש שהוא ומשפחתו הם הסכנה לדמוקרטיה, הסכנה למדינת ישראל, התכנסו כדי להכריע האם לאשר את בקשת בנימין נתניהו להארכת האבטחה על בני ביתו. והם, איזו הפתעה, לא אישרו. אני רוצה מאוד להאמין כי ההחלטה נפלה בעקבות חוות הדעת של הגורמים האמונים על ביטחונו של ראש הממשלה ובני ביתו היא שהכריעה את הכף.
בשל חוסר האמון העצום של למעלה ממחצית העם ביושרם ובהגינותם של חלק ממרכיבי הקואליציה אשר אין חולק כי האמת אינה נר לרגליהם בלשון המעטה, ראוי היה להציב בוועדת החלטה שכזו לפחות עוד שתי דמויות ציבוריות נטולות אג'נדה פוליטית מובהקת על-מנת לייצר ולו מראית עין של החלטה שאינה מתקבלת מפוזיציה כי אם מסתמכת על החלטת הגורמים הביטחוניים.
התועמלנים שותקים
התועמלנים דוממים, שותקים, אינם רואים, אינם שומעים, אינם מצייצים. התועמלנים יצאו לחופשה ממוקדת. הממשלה עם הבסיס הקואליציוני הנמוך ביותר, 61 ח"כים, היא הממשלה המנופחת ביותר בתולדות מדינת ישראל. ממשלת השינוי, הריפוי, האיחוי, הממשלה שבאה לעבוד וישראל לפני הכל, מתנפחת עוד. סגן שר חינוך חדש ממפלגת 'תקווה חדשה' ושר לענייני התיישבות ממפלגת 'ימינה', יחס של חמישה שרים לכל עשרה ח"כים. ולא הזכרנו את פסטיבל הנורווגים, המינויים הפוליטיים ובהם גם בני משפחה לתפקידי מפתח.
כל העמותות הממומנות נגד השחיתות, כל הארגונים לזכויות, לצדק, לטוהר, למוסר, נותרו באילמותם. הבג"ץ ממתין לחבורת המטרידים הסדרתיים הקבועים, אשר מסרו נפשם כשסכינים בין שינהם נגד מינויים ועתרו לבג"ץ, התאדו, נגוזו ואינם. הטהרנים הסדרתיים אשר זכו לדלת פתוחה בפרקליטות ובבתי המשפט מוותרים על ציוצים ולחישות לאנשי שלומם, לאתרוגים הקבועים. הבושה יצאה לטיול ארוך על מזח קצר.
אבל התועמלנים לא תמיד שותקים. מקהלת הצבא האדום על טרומבוניה, חצוצותריה, שופריה, תופיה יצאה ששה אליי קרב מול כבשת הרש, ערוץ 14, ערוץ בו מנסים להשמיע קול מאוזן, קול ישראלי אחר. ערוץ 14 עלה לאוויר והתועמלנים בהיסטריה, בפאניקה, בחרדה ובעיקר באובססיביות מסתערים על הערוץ, על עיתונאיו, על כתביו, על כל שגיאת כיתוב, על כל שאיפת עשן. כשהתועמלנים רוצים להסתער, הם עושים זאת כלפיתת אליגטורים רעבים מריחי אדם.
הקו המחבר הוא ההתגייסות הטוטלית של התועמלנים, מהצגת משפט נתניהו, דרך סיקור ספר חדש ועד להתעלמות ממינויים פוליטיים והעיקר, כתבי ערוץ 14 לא עיתונאים. הבושה זקוקה להחייאה מהירה.