שני דוחות שפורסמו השבוע מציגים את תמונת המצב של ענף ההיי-טק הישראלי נכון לדצמבר 2021. אחד הדוחות הוא של ארגון
סטארט-אפ ניישן סנטרל והשני - של פירמת עורכי הדין
הרצוג פוקס נאמן יחד עם חברת המחקר
פרוסט אנד סאליבן. הנתונים בשניהם לא מפתיעים את מי שעוקב אחרי הנושא. הם מסמנים את התבגרותו של שוק הסטארט-אפים הישראלי, שהופך לחלק הרבה יותר משמעותי מהענף כולו, שיחד אתו כולל את החברות היצרניות, המפעלים ומרכזי המו"פ השונים.
סטארט-אפ ישראלי זה כבר לא חברה של בערך שני אנשים שחולמים על האקזיט שיסדר להם את החיים. היזמים והמשקיעים שלהם לא מתרגשים מכל רמז או הצעה לרכישה או מיזוג, גם אם היא נראית מפתה מאוד. וזה לא מקרי. אחת הסיבות לכך היא שהמשקיעים מעדיפים יותר ויותר לשים את כספם בחברות שנמצאות בשלבי גיוס מאוחרים, בדרך להפוך לחברות בוגרות. זאת, בשונה מחלום האקזיט שהיה פופולרי מאוד בקרב סטארט-אפים ישראלים עד לפני שנתיים לערך.
עוד סיבה להעדפה ליצור חברות גדולות ובוגרות מאשר להימכר ו"לעשות את המכה" כמה שיותר מהר היא הטרנספורמציה הדיגיטלית. זו שמדוברת כל כך, בפרט מאז שפרצה הקורונה. הטרנספורמציה הדיגיטלית הפכה להיות שם נרדף לתנאי למימוש האסטרטגיה הארגונית, לחדשנות שתחזק את הבידול התחרותי של הארגונים. זו לא תופעה ישראלית, אבל המעניין הוא שקרנות גדולות ומובילות בעולם מתעניינות בפתרונות של סטארט-אפים ישראלים בתחומים שבעבר פחות עניינו אותן: IT בהקשר של תוכנה שעוסקת בניהול נתונים ובניהול הארגון בכלל, תשתיות טכנולוגיות, סייבר, אבטחה, פיננסים, בריאות, מדעי החיים וריטייל. החברות והסטארט-אפים בתחומים האלה נהנים, בגדול, מצמיחה לא קטנה.
יש לכך חשיבות רבה מעבר לצד הפיננסי: החברות האלה נשארות בישראל, וכך גם הקניין הרוחני וההון האנושי שלהן. זה כמובן לא מפריע להן לפרוץ לשווקים חדשים ולפתוח סניפים מעבר לים. שלא לדבר על היוניקורנים שנוצרים, שמספרם הגיע כבר ל-53. לישראל יש מקום מכובד מאוד במועדון היוניקורנים העולמי, וזה מוכיח שבניגוד למה שלא מעטים חשבו, לא מדובר בבועה.
האם הקרנות הישראליות צריכות לחשב מסלול מחדש?
בשני הדוחות מודגש הגידול הניכר בהשקעות של קרנות הון-סיכון בינלאומיות בארץ, בעוד שבקרב הקרנות הישראליות יש אומנם עלייה, אבל לא באותן רמות. זה מעלה את השאלה מה קורה אתן? בעבר הן היו הרבה יותר דומיננטיות בסטארט-אפים ישראלים. האם תם עידן?
אבי חסון, מנכ"ל סטארט-אפ ניישן סנטרל, אמר ל
אנשים ומחשבים שלא צריך להפריז בדאגה. הקרנות הישראליות עדיין דומיננטיות בסבבים הראשונים של הגיוסים, ואילו הקרנות הזרות מתמקדות, כאמור, בשלבים המאוחרים יותר, כאשר החברות יותר בשלות.
אלא שהקרנות הישראליות כן צריכות לחשב מסלול מחדש - הן צריכות להתחיל להשקיע בתחומים שעד היום לא השקיעו בהם, וגם לא לפסול השקעות בחברות בסבבי סיד, בתחילת הדרך, אם יש סימנים להצלחה עתידית.
דבר נוסף: אנחנו עדיין לא רואים את הגופים המוסדיים משקיעים בהיי-טק הישראלי, למרות מאמצים שנעשו בנושא. אלה חברות שמחזיקות מיליארדי שקלים, חלקם הגדול שלנו. הן ממשיכות לשבת על הגדר בכל הנוגע להשקעות בהיי-טק ומעדיפות לשים את הכסף בנדל"ן, למשל. אלא שהשקעה בנדל"ן לא פחות מסוכנת מהשקעה בהיי-טק.
חצי הכוס הריקה
מבלי לקלקל את החגיגה, צריך להסתכל גם על חצי הכוס הריקה: המחסור החמור מאוד והמדובר מאוד בכוח אדם, שההיי-טק הישראלי סובל ממנו, עלול לקלקל את הנתונים היפים בשנים הבאות. יותר ויותר מנהלי חברות מתריעים על כך שהצמיחה שלהם נעצרת, ושהם לא יכולים ליזום פרויקטים ולפתח מיזמים, כי אין מי שיבצע אותם. השיח בנושא הוא ארוך שנים ועדיין, עם כל המאמצים שיש מי שמנסים לעשות, המצב לא טוב.
נושא אחר שנמצא בחצי הכוס הריקה הוא המיצוב של ההיי-טק בחברה הישראלית. נכון שאין חולק על כך שבלעדיו הכלכלה הישראלית לא הייתה עוברת טוב יחסית, כפי שקרה, את משבר הקורונה, אבל ההיי-טק עדיין נתפס כאליטה. יש לכך סיבות שונות, בין היתר השיעור הנמוך של המועסקים בענף מכלל המשק והעובדה שההיי-טק מתרכז בתל אביב ובשרון. בהעדר פתרונות לאומיים, שעיקרם יצירת תשתיות מתאימות בפריפריה, לא מעט חברות היי-טק לא רוצות להיכנס לשם.
המדינה שמה כמטרה לאומית את הצורך בהקמת חברות היי-טק בנגב ובצפון, כדי לעודד תעסוקה ולצמצם פערים. אלא שזה לא קורה - ולא מאחר שהחברות לא רוצות להגיע בכל מצב. הן לא רוצות להגיע לשם כרגע, כי אין את התנאים הבסיסיים שישכנעו מנכ"ל לשנע עובדים דרומה או צפונה. אין במקומות רבים מחוץ לגבולות השרון וגוש-דן תשתיות נאותות של תחבורה, חינוך, מגורים ואיכות חיים. יש כאן גם את ההעדפה של עובדי ההיי-טק לגור במרכז, על כל הנוחות שבכך (להוציא הפקקים), אבל ייתכן מאוד שעם תשתיות מתאימות, איכות חיים טובה ומעלה ותנאים מתאימים אפשר יהיה לשכנע חלק ניכר מהם לעבור ליישובים מרוחקים יותר.
בשורה התחתונה, נתוני ההיי-טק של השנה מעודדים, אבל אם הם לא יפגשו תשתיות חברתיות, אנושיות וכלכליות נאותות, הן יישארו במרכז, וחלקן אולי בכלל יעברו מהארץ. שהרי ההחלטה להשקיע ולהשתקע בישראל אינה הפוכה. אם זה יקרה, כולנו נפסיד מכך.