בימים בהם אנשים לא מוכנים להתחסן ומפלס האגואיזם האישי עולה על גדותיו חשוב לדבר על אהבה ועל כבוד. יש לי הצעה מהפכנית לחברה הישראלית. בואו נפסיק לדבר על אהבה ונדבר על כבוד. כבוד הדדי. יש אומרים שהדיבר החשוב ביותר הוא הדיבר החמישי: "כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך..."
המקרא לא מזכיר אהבה בעשרת הדברות. הוא לא פוקד עלינו לאהוב את הורינו, הוא פוקד עלינו לכבד אותם. ויש לכך סיבה, כבוד הוא לא רגש, הוא החלטה ראציונלית ומחושבת. אהבה לעומת זאת, היא רגש מאוד מתעתע, כמו חומר כימי לא יציב, היא יכולה להתפוצץ, לעתים היא יכולה להיעלם פתאום ללא סיבה ברורה. אם מוסיפים לאהבה מרכיב כזה או אחר פתאום יוצאת לה השנאה.
השימוש האינפלציוני במושג אהבה בעשורים האחרונים, כמעט בכל תחום, גורם לזילות מוחלטת במושג האהבה. אם לרגע נעיף מבט רוחבי על החברה הישראלית נגלה שהשימוש במושג אהבה לא פוסח על שום מגזר. החל מתחום החינוך בבתי הספר, כאשר כל מורה וגננת מדברת על כך שהיא כל כך אוהבת את התלמידים שלה, דרך הפוליטיקה, שם נבחרי ציבור מדברים על אהבת חינם ועל אהבתם למדינה, לאלוהים ולכל מי שיכול לבחור בהם, דרך דברי רבנים במרחב הציבורי, רבנים המטיפים ביד אחת לשנאת הזר והשונה, וביד שנייה מדברים על אהבת חינם.
אותם רבנים שמדבררים ללא הפסק את המשפט "ואהבת לרעך כמוך" ולא טורחים להסביר מה יקרה למי שהוא לא "רעך". ומה זו בכלל אהבת חינם? איך אפשר לאהוב לחינם? אהבה היא רגש שאמור למלא את נותן האהבה ואין פה קשר למושגים חינם או חיוב. ואף מסוכן מכך, השימוש במילה אהבה ישר מוביל אותנו לשימוש במילה שנאה או אדישות שהן ההפכים של אהבה. שני רגשות מסוכנים כל כך לבריאותה של חברה חפצת חיים.
אני מציע הצעה, בואו נפסיק לדבר אהבה, בואו נדבר כבוד. בואו נכבד זה את זה, זו את זו, זה את זהיה ואחת את השני. בואו נשנה תקליט ובמקום להשתמש במשפט, "ואהבת לרעך כמוך" בואו נשתמש במשפט "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". המשפט הראשון עוסק באהבה, אבל מה קורה למי שאתה לא כל כך אוהב, מה קורה אז?
המשפט השני מציב רף הרבה יותר נמוך. אל תתנהג למישהו אחר בצורה שאתה לא רוצה שיתנהגו אליך, אל תדחוף בתור כי אתה לא אוהב שדוחפים אותך, אל תצפור בקולי קולות כי אתה לא אוהב שצופרים לך. איש לא מבקש ממך לאהוב את מי שעומד לפניך בתור או את מי שנמצא ברכב לפניך, פשוט תכבד אותו ותתנהג אליו בהתאם לצורה שבה אתה רוצה שיתנהג אליך. רף נמוך לכאורה אבל כל כך מדויק, כל כך אפשרי. בניגוד לרגש האהבה, אין צורך בעירוב רגשות, רק הגיון בריא ואורך רוח.
אחת הדוגמאות להראות עד כמה המשפט "ואהבת.." כל כך בעייתי הוא רבי עקיבא, המנהיג הרוחני של מרד בר כוכבא. עקיבא היה אחד הקנאים הגדולים שקמו לעם ישראל בעת העתיקה ועל-פי המסורת נהג להשתמש במשפט "ואהבת..." כחלק מרכזי מתפיסת עולמו. אותו רבי עקיבא היה משיחיסט קיצוני שדגל באלימות והיה אחד האחראים הראשיים על החורבן הסופי של היישוב היהודי בא"י בימי הרומאים.
בואו נעבור למשפט "מה ששנוא...", כך נוכל לחיות אחד עם השני ועם שכנינו הלא יהודים בצורה הרבה יותר אנושית, הגיונית ויציבה. בואו נשאיר את רגש האהבה לבני משפחתנו ולחברינו הקרובים. נכבד את הסובבים אותנו ואולי את חלקם בסוף נאהב. מה שבטוח הוא שלא נאלץ להגיע לשנאה כל כך מהר.