עד היכן מותר לעיתונות ללכת, על-מנת לקיים את מצוות "זכות הציבור לדעת"? תשובתי היא שלא רק שמותר לה אלא היא חייבת ללכת רחוק רחוק, אך תוך הימנעות מוחלטת מפגיעה שאיננה מחויבת המציאות בצד ג'.
תוכנית המקור האחרונה ציירה לנו תמונה של משולש רומנטי לכאורה, אשר מצדו האחד יש לנו זוג, ה"דיילת" ו"אשף ההשקעות", ומצד שני מצאנו את הסוכן החשאי הבכיר במדינה, "הדוגמן" יוסי כהן ראש המוסד לשעבר. מאז ומתמיד אפפה את הסוכנים החשאיים הילה של דון ז'ואנים (דה לה שמאטע?). קחו לדוגמה את פטריק קים מסוקס האצבעות וכמובן ג'יימס בונד החתיך, ולכן, על-פי התיאורים של הבעל הפגוע ניתן להבין מדוע חשש לקיומו של רומן בין אשתו לבין כהן, על-אף ההכחשות של הדיילת והדוגמן.
לתוכנית היה היבט נוסף, היבט ביטחון שדה, אשר תפס נפח קטן מכלל התוכנית. פטפטת, לכאורה, מיותרת ואולי אף אסורה של "הדוגמן" בשיחות סלון ובשיחות משותפות עם ה"דיילת", ומתוך בליל המילים בתוכנית זה החלק היחיד, אשר קיימת בו חובת "זכות הציבור לדעת", כל השאר הוא צהוב, פוגעני, אשר הנזק שבפרסומו רב שבעתיים על התועלת שבפרסום.
ומהו הנזק? את חלקו ראינו כבר במהלך התוכנית, ככל הנראה בשל תגובות לא נכונות, ולטעמי אף נסערות, בלתי שקולות ואולי אף אובססיביות של "אשף ההשקעות". הוא איבד את מקום עבודתו, ייתכן שגם הבוסית שלו איבדה את מקום העבודה מאותה סיבה, ואם לא די בכך הרי שמתן פומבי בתוכנית "המקור" לכל ההיבטים הצהובים, פוגע לטעמי במשפחה המורחבת של "אשף ההשקעות", פוגע ב"דיילת" ובמשפחת המורחבת,
ופוגע מאוד בילדים שלהם (אשר על-פי עדות הבעל, חלקם קטנים), ואם לדיילת יש, לכאורה, "אשמה" תורמת בכל הסיפור אז ודאי שלמעגל החברתי/משפחתי הקרוב של השניים, ובייחוד לילדים שלהם לא מגיע העונש הזה, לא מגיע הכתם הזה אשר כנראה ילווה אותם לכל חייהם.
מים שקטים חודרים עמוק, עיתונות טובה מתמקדת בעיקר ונמנעת מלפגוע בחפים מפשע, עיתונות טובה מפרידה את התבן מן הקש, מתייחסת ליוסי כהן, וליוסי כהן בלבד,
ללא כל פרט מזהה על הזוג, ללא סיפורי המעקב חובקי עולם (סיפורים הזויים לטעמי) של הבעל הנפגע, לכאורה, אחר ראש המוסד, אפילו אם זה היה מוריד אחוז או שניים מהרייטינג. ועיתונות שאינה עושה כך מנצלת לדעתי לרעה את "זכות הציבור לדעת" ומשתמשת בזכות זו כקרדום לחפור בו על-מנת לפרסם ברבים סיפור צהוב, ומאד מאוד פרטי.