הסבב השביעי של שיחות הגרעין החל לפני כחודש, אחרי הפסקה ממושכת של כחמישה חודשים. עדיין אין פריצת דרך, וכעת - אחרי כישלונו - מתחיל הסבב השמיני. האירנים דורשים כתנאי לחידוש ההסכם את הסרת כל הסנקציות והתחייבות לא לבטל את ההסכם בעתיד. המערב מתמקד בהפסקת העשרת האורניום ובעולם הערבי מעוניינים בעיקר בהפסקת התמיכה האירנית במיליציות. הסבלנות של ארה"ב ואירופה מול האירנים עלולה לפקוע ב-2022 אם לא תחול התקדמות. מה יותר גרוע לישראל, עם הסכם או בלעדיו?

האופציה ה"רעה": ללא הסכם

לכאורה, האופציה הגרועה ביותר היא ששיחות וינה יגיעו למבוי סתום ולא יהיה הסכם. במקרה כזה מעריכים כי אירן תתקדם מהר ליכולת גרעינית, מה שעלול לאלץ את ישראל לנקוט צעד צבאי. אם לא תהיה מתקפה (שהשלכותיה אינן ידועות), תיאלץ ישראל להשלים עם יכולת גרעינית אירנית, מה שיביא בהכרח למרוץ גרעיני באזור. ארצות ערב ובראשן סעודיה, לא יסכימו להשלים עם מצב בו הן נמצאות בין ישראל גרעינית (ע"פ מקורות זרים) ואירן גרעינית. סעודיה כבר הצהירה בעבר כי במקרה כזה לא תהסס לרכוש נשק גרעיני מידידתה פקיסטן. יש להניח כי בעקבות סעודיה, ילכו מדינות נוספות במזרח התיכון בדרך זו, ויסבו כורים למטרות אזרחיות, שמטרתם להתמודד עם משבר האנרגיה, למתקנים צבאיים. האמירויות כבר הקימה כור גרעיני אזרחי, ובעקבותיה הצהירו גם מצרים, ירדן, סעודיה ואלג'יריה על כוונה כזו. טורקיה כמובן לא תרצה להישאר מאחור. מעבר לעובדה שמרוץ החימוש הגרעיני יהפוך את המזה"ת לחבית חומר נפץ המסוכנת בעולם, הוא עלול לערער את היתרון הצבאי של ישראל, שמהווה מבחינתה תנאי להישרדותה במרחב. נשק גרעיני בידי אירן, מדינה המצהירה כל יום כי בכוונתה להשמיד את ישראל, יהיה ללא ספק חרב על ראשה של המדינה ועלול גם לפגוע בעצם הרעיון הציוני, להבריח ישראלים לחו"ל ולהפסיק את העלייה לארץ. לגבי הטענה שהשימוש בנשק גרעיני "אינו הגיוני", תוך שימוש בדוגמאות כמו קוריאה הצפונית, הודו ופקיסטן, או מאזן האימה בין ברה"מ/רוסיה לארה"ב במלחמה הקרה, הרי שהן אינן רלוונטית במקרה של אירן. בניגוד לדוגמאות הללו, מדובר במשטר דתי, שהתחנך על ברכי כתביו של ח'ומייני, עם מנטליות של כַּרְבַּלַא (מקום אירוע מכונן בשיעה בעירק שבו הקריב חוסיין נכדו של נביא האיסלאם מחמד את עצמו). אחד מעקרונות היסוד עליהן הושתתה המהפכה באירן הוא "ולאית א-פקיה", שלטון איש ההלכה הבכיר. מדובר בהנהגה של אנשי דת בראשותו של אייתולה עלי ח'אמנאי כיום בן 82. הרבה החלטות בלתי הגיוניות לכאורה (לפי מדדים מערביים) ננקטו ע"י המשטר הדתי באירן מאז המהפכה, לפעמים תוך הסבר תיאולוגי כי מדובר בהליכה בדרכו של חוסיין בן עלי. בין החלטות אלה ניתן למנות את המלחמה נגד עירק שנמשכה שמונה שנים (ובמהלכה הקרבתם של אלפי ילדים לפילוס מוקשים) עם כחצי מיליון עד מיליון הרוגים וללא הכרעה, את הדיכוי האכזרי של מחאות 2008 באמתלה כי מדובר במזימה מערבית, את מימון המיליציות השיעיות בארצות ערב במיליארדי דולרים בזמן שהעם האירני שרוי במצוקה כלכלית עמוקה, את ההתקפה על מתקני הנפט של ארמק"ו - חברת הנפט הסעודית, והרשימה עוד ארוכה.

האופציה ה"טובה": עם הסכם

כדי להגיע להסכם, על המערב להסיר את העיצומים על אירן. משמעותה של החלטה כזו אינה עומדת בספק, לאור הניסיון הממושך עם המשטר באירן מאז המהפכה האיסלאמית ב-1979. הפשרת מיליארדי דולרים ופתיחת אירן לעסקים, קניית חומרי גלם מאירן (השלישית במזה"ת במאגרי נפט אחרי סעודיה ועירק), יכניסו לטהרן מספיק כדי לשפר את כלכלתה. אולם המשטר האירני ינצל את הכנסותיו מעט מאוד לשיפור חיי התושבים, והרבה מאוד לחימוש המיליציות שלו ברחבי המזרח התיכון. את התמיכה המשמעותית יקבלו חיזבאללה בלבנון, המיליציות השיעיות באירן, "הגיוס העממי" בעירק והחות'ים בתימן. חיזוק המיליציות וחימושן יערער את יציבותם של המשטרים במדינות אלה ויחזק את שאיפות ההשתלטות המגלומניות של משטר האייתולות. לכן הסכם הגרעין הוא הסיוט של הממלכה הסעודית, הסובלת כבר מספר שנים מירי טילים ומל"טים ע"י החות'ים בתימן. זהו גם חלום הבלהות של האזרחים בעירק ובסוריה שחשים שהם נמצאים תחת כיבוש אירני וביתר שאת בלבנון, שהפכה לבת ערובה של אירן. הסכם הגרעין רק יחזק את החזית שפתחה אירן נגד ישראל בלבנון ובסוריה. חסידי ההסכם טוענים כי הזמן פועל לטובת המערב וכי יש סיכוי שבעשר השנים בהן יחול ההסכם, יתמתן המשטר באירן או שיקרוס מעצמו עם התגברות המחאה העממית. אלא שהנתונים מראים את ההפך - המשטר שרד נגד כל הסיכויים 42 שנה מאז המהפכה האיסלאמית ודיכא ללא רחמים כל מחאה. המשטר בטהרן אינו מתמתן עם השנים, אלא הולך ומקצין ושליטת "משמרות המהפכה" במדינה רק מתחזקת. יתר על כן, ההכנסות מהסרת העיצומים יעניקו אוויר לנשימה למשטר, יאריכו את חייו ואף יקנו לו לגיטימציה. אפילו אם אחוז קטן מההכנסות יופנה לשיפור רמת החיים או לעצירתה של ההידרדרות הכלכלית, הדבר רק יתרום לעלייה בתמיכה העממית בשלטון.

עם הסכם ועם גרעין?

האופציה הגרועה מכל, והיא איננה בלתי סבירה, היא שאירן תגרוף רווחים נאים מהסרת העיצומים, ובו-בזמן תמשיך להעשיר אורניום ולשעוט קדימה לקראת הפצצה הגרעינית בחשאי. יעילותם של מנגנוני הפיקוח של הסוכנות לאנרגיה אטומית מוטלת בספק. יתר על כן, היא עלולה להיות סוכנות פיקוח ללא שיניים, התלויה ברצונו הטוב של המשטר בטהרן. מרגע שיוסרו העיצומים יחולו לחצים כלכליים כבדים על הממשל בוושינגטון ועל המשטרים באירופה להימנע מעימות עם אירן ואף להעלים עין כדי לא לפגוע בעסקים, מה שעלול לערער את מעמדם של פקחי על הגרעין. מדינות נוספות כגון רוסיה וסין מוכנות לערוב לכך שלאירן לא יהיה נשק גרעיני. אולם הדוגמה של סוריה בהחלט מדאיגה. ב-2013 נמנעה ארה"ב מלהתקיף את כוחות משטר אסד בסוריה אחרי טבח המוני בנשק כימי ליד דמשק, כי רוסיה הבטיחה לפקח על השמדת הנשק הכימי שבידי המשטר הסורי. לפי הצהרה רוסית, כל הנשק הכימי של אסד הושמד עד ליוני 2014. אלא שהמשטר המשיך לעשות שימוש בנשק זה וככל הנראה, לפי הפרסומים האחרונים, שומר המשטר הסורי לא מעט מאגרי נשק מסוג זה במחסנים. שתי הברירות גרועות: ללא הסכם, עם אירן גרעינית מונהגת ע"י אנשי דת בהשראה משיחית המכריזים בגלוי על כוונתם למחוק את ישראל. עם הסכם, כשאירן מנצלת את הכנסותיה לטיפוח מיליציות טרור בכל האזור ואולי גם ממשיכה בתוכנית הגרעין מתחת לרדאר. ההסכם המקורי ב-2015 היה לעשר שנים, ואם שוב ייחתם לעשר שנים אז מה יהיה אח"כ? או אז אנו עלולים להתייצב בפני הברירה השלישית הגרועה מכל: אירן שהתעשרה מהכנסות ממושכות, המחליטה לפתח נשק גרעיני ואינה מורתעת עוד מעיצומים.